יהודה ארנפרוינד כתב אתמול כך: "ביישוב רכסים שבצפון נפתחת בימים אלה חנות ירקות במחירים מעולים, בתחרות ישירה לחנות שלי. כבר כמה ימים אני מקבל פניות: 'אתה לא חושש? איך תגיב?'. אז נכון, האינסטינקט הראשון שלי היה לחשוש וגם להילחם, לפנות לספקים נגד החנות החדשה, להוריד את המחירים שלי לרצפה, ועוד כל מיני דברים שמשחירים את הנשמה...
אבל הרגשתי שזה לא מה שבורא עולם רוצה משני יהודים שכל רצונם לפרנס את משפחתם. הוא הרי באמת יכול לפרנס את שנינו. לכן מצאתי את הטלפון של המוכר החדש בעיר, שמו עודד, הצגתי את עצמי כמנהל רשת 'קטוף', ושלחתי לו איחולי ברכה והצלחה חמים בחנות החדשה, כי אין לי ספק שלכל אחד מאיתנו יהיו את הלקוחות שלו.
לא, אני לא כזה צדיק, אני רק זוכר שהתייחסו אליי ככה בעבר, מהצד השני של המתרס: פתחתי סניף ראשון בעיר אלעד לפני כשנתיים. בעיר התגורר ישראל גרינפלד, שמכר מוצרים בדיוק באותו קונספט שלי. תוך כדי הפרסום המאסיבי שלי בעיר אלעד קיבלתי ממנו הודעה, ולא האמנתי למה שקראתי: 'מזל טוב לפתיחת החנות, אני מוריד את קצב הפרסום שלי בעיר לשבועות הקרובים כדי לא לקחת לך את הבמה'. אנשים אמרו לי שזה עוקץ, פשוט לא האמינו, אבל הוא הסביר לי אז שהוא באמת מאמין שיש מקום ויש שפע לכולם. היום, דרך אגב, אנחנו משתפים פעולה בעסקים.
אסיים בברכה שבירך משה רבנו, כשעם ישראל סיים בפרשת פקודי לבנות את המשכן: 'יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם'. הלוואי שנתפרנס כולנו בכבוד, וגם בכבוד זה לזה".
לקבלת התכנים של סיון רהב-מאיר באופן קבוע: https://lp.vp4.me/pif9
