תלמידים רבים חוזרים בימים אלה לבתי הספר. תלמידים רבים עדיין בבית. אלה ואלה צריכים לדעת להסתדר לבד במציאות משתנה. בתחילת פרשת תצווה מסופר על אהרון הכהן, שצריך להדליק את המנורה במשכן. אבל אחרי ההדלקה, מסביר רש"י, הוא צריך להתרחק: "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". האש צריכה להמשיך לבעור לבד, גם כשהוא לא עומד לידה כל הזמן.
פרשנינו מסבירים שאהרון הכהן היה המחנך הגדול של בני ישראל במדבר, וזו גם הוראה בתחום החינוך: המורים או ההורים לא יכולים כל הזמן לעמוד מעל הילדים, להגיד להם מה לעשות, להזיז אותם, לדאוג להם ולדחוף אותם. כמובן שהם צריכים להצית אש, הם צריכים להלהיב ולחנך, אבל יש גבול לשליטה ולמעורבות ולפיקוח. אי אפשר לעמוד מעליהם ולהגיד להם כל היום להיכנס לזום. בפרט בשנה הזו, הם צריכים ללמוד עצמאות. צריך לדעת גם מתי להתרחק, להרפות, ולתת להם לפעול לבד, בתפילה ובתקווה שהם ימשיכו בעצמם, מרצונם. עד שתהא השלהבת עולה מאליה.
