כשיש לנו אתגרים, כשהילדים בבית ומערכת החינוך סגורה, כשרבים מגויסים למילואים, כשצריך לרוץ לממ"ד או למקלט ביום ובלילה, איך עושים השנה את הפסח? איך מתכוננים לליל הסדר, עוד שבוע ויומיים (בלי להלחיץ)?
שמעתי השבוע הגדרה מצוינת: השנה – "פסח נטו". פסח ממוקד, מדויק, אמיתי, וגם שמח.
כדאי להתמקד בעיקר. בהלכה. במה שצריך לעשות, בניקוי חמץ, בלימוד המצוות של החג. וכמובן – בעזרה לאחרים לפסח, כלכלית או נפשית. בלי לחץ מיותר ובלי פרויקטים שלא מתאימים עכשיו. זה לא הזמן להוסיף הוצאות משפחתיות גדולות אם הן לא קריטיות, ולהעמיס על השגרה המאתגרת דאגות ועצבים נוספים.
אבל זה לא סתם פסח מסכן, של בדיעבד. זה לא כמו לילות הסדר ההם, של הקורונה. אם לפני 6 שנים התמודדנו עם מגיפה בינלאומית, הפעם זה סיפור יהודי. של זהות, מהות, אמונה ונצח. אנחנו לא נלחמים בנגיף סיני שמתפשט בעולם אלא באויב רשע שלנו, שקם בבוקר כבר עשרות שנים כדי להשמיד את כולנו.
תחשבו על כל החטופים שחזרו מהשבי ויטעמו את המצה, לחם החירות, כבני חורין. תחשבו על הטייסים שזכו לסכל את מי שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, יושבים השנה לשולחן החג.
אנחנו נמצאים תמיד בהמשך ישיר להגדה של פסח, לסיפור יציאת מצרים. התנאים הפיזיים מאתגרים, אבל התנאים הרוחניים - ברמה חדשה לגמרי. פסח השנה אולי יהיה צנוע וקטן, אבל בעזרת השם יותר מחובר ואמיתי.
שיהיה לנו - מתוך כל האתגרים - פסח נטו כשר ושמח.
