האבא הצעיר אורי לופוליאנסקי היה צריך פעם ציוד רפואי לבנו הקטן. הוא גילה כמה זה מורכב ומסורבל ויקר להשיג את הציוד שהוא זקוק לו. כך התחיל, אצלו בבית, ארגון "יד שרה", שמשאיל ציוד רפואי לכל מי שזקוק.
אימפריית החסד הזו נפתחה עם מכשיר אדים קטן שהושאל לשכנים של משפחת לופוליאנסקי. אנשים התחילו להביא לדירה הקטנה הליכונים, קביים, כיסאות גלגלים, ותוך זמן קצר נוספו עוד פריטים ועוד מתנדבים ועוד סניפים.
אתמול הלך לעולמו איש החסד לופוליאנסקי בגיל 74, אחרי שהארגון שהקים קיבל את פרס ישראל, זכה לעזור למיליונים, והפך למודל בינלאומי שהועתק לכל העולם. ואת כל הניהול של העשייה האדירה הוא לא עשה בלחץ או בגאווה. הכול נעשה עם החיוך הנעים והמפורסם שלו. פגשתי אותו לאחרונה והוא היה כתמיד – בשיא העשייה, בשיא החביבות.
"וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה, וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם", כתוב בפרשת השבוע, פרשת שמות. התורה מספרת שמשה רבנו גדל, ואדם גדול – רואה את הסבל של האחים שלו. כך מתחילה יציאת מצרים, מהתבוננות של משה רבנו על הקשיים של אותו הדור, בניסיון לעזור. כך החלה הפעילות הציבורית של אורי לופוליאנסקי, שהיה אדם גדול. מהסתכלות על האחים שלו, ועל מה שהם צריכים.
תודה לאבא הצעיר ההוא, על ההחלטה ההיא, ששינתה את פני עולם החסד בישראל. גם בזמן הלווייתו יפעלו היום ברחבי הארץ עשרות סניפי "יד שרה", שימשיכו את מפעל חייו.
לזכרו של האיש, החסד, החיוך.
