אשר חיון, ראש הסגל של ראש הממשלה, נפטר השבוע במפתיע בגיל 57 מדום לב.
רוב הציבור לא הכיר את עובד הציבור המסור והמקצועי הזה. הוא היה שם בזמן החתימה על הסכמי אברהם, במבצע "שומר החומות" וכמובן בזמן הקורונה.
נזכרתי השבוע ברגע אחד: הקורונה הייתה אז בשיאה, נדמה לי שעמדו להכריז שוב על סגר בישראל. שעת ערב בבית ראש הממשלה ברחוב בלפור. הייתי שם בפגישה. נתניהו חיכה לשיחת טלפון מאלברט בורלא, מנכ"ל פייזר, אבל הוא היה אמור לצלצל בשתיים בלילה, זמן הגיוני לפי שעון ארצות הברית. ישראל בדיוק ביקשה לרכוש אז את החיסונים, ובורלא היה צריך שכנוע אחרון. ואז הטלפון הנייח שליד נתניהו צלצל. האם זה בורלא, שהקדים? אולי שיחה אחרת?
"אשר!", קרא נתניהו. "אשר!".
דממה. נזכרתי השבוע בהד שעלה מקירות הבית בבלפור. "אשר!".
שתי דקות חלפו, וראשו של אשר הופיע בפתח הדלת.
"סליחה, ראש הממשלה, התפללתי תפילת ערבית".
נתניהו חייך.
יש במסורת היהודית סיפורים על יהודי שהמלך מבקש לדבר איתו באמצע תפילה, אבל הוא מדבר עם מלך מלכי המלכים, ולא עונה. אז לא, נתניהו לא מלך וראש הסגל אינו נתין, אבל ראיתי מול עיני גרסה מודרנית, שבה ראש ממשלה מחכה שאשר חיון יסיים להתפלל ערבית.
תנחומים למשפחתו, לששת ילדיו ולכל אוהביו. בסטטוס שלו בווטסאפ, השורה שבה הגדיר את עצמו, כתב חיון ציטוט יוצא דופן: "בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה?".
זה ציטוט מהגמרא, על כך שכאשר אדם נפטר ועולה לעולם הבא, שואלים אותו האם התנהל בהגינות בעולם הזה. אנחנו לא בוחני כליות ולב, אבל רבבות אנשים שעבדו איתו מרגישים שהשבוע חיון יכול היה לענות בחיוב על השאלה.
לזכרו.
