פרשת השבוע היא "אחרי מות". הפרשה שאחריה – "קדושים". ובשבוע שאחר כך "אמור". כשמחברים את שמות הפרשות, מקבלים את הביטוי המפורסם "אחרי מות קדושים אמור", כלומר, אחרי מותו של אדם - אמור שהיה קדוש, נסה לדבר על החיובי שבו. אז הנה שני דברים שלמדתי מרחל סבוראי ז"ל, שנקברה אתמול בערב בקיבוץ רביבים. רחל הייתה פלמ"חניקית מקיבוץ עין חרוד, שהתפרסמה כשיצאה בשנות ה-50 עם מאיר הר ציון לטיול בפטרה, הסלע האדום, בירדן. אחרי המסע ההוא השניים הפכו לסוג של אגדה.
בגיל 10 צלצלתי אליה, לראיין אותה לעיתון "כולנו". העורך אורן ציבלין רצה שגם ילדי שנות ה-90 יידעו על הנושא, ושלח אותי למשימה. זה מבחן מעניין לאישיותו של האדם - לשלוח אליו ילד נרגש ולא מנוסה, שרוצה לראיין אותו לעיתון ילדים. אני זוכרת עד היום מי טרק לי בעצבים בתחילת השיחה או באמצעה, ומי ענה בנחמדות. רחל הייתה מהסוג השני. שעה ארוכה היא שוחחה בהרחבה בטלפון עם ילדה ששאלה לאט וכתבה לאט, כאילו זה הריאיון הראשון שלה על פטרה.
והנה הנקודה השנייה – היחס שלה לטיולים בארץ היה מרתק ומרגש. היא טענה שיש לנו "רעב" בן 2000 שנה לתחום:
"אי אפשר להסביר באופן רציונלי את הטיילות בארץ. טיילים בעולם הם 'ציידי פסגות' למיניהם, אבל אצלנו יש משיכה שונה לחלוטין. אולי אפשר להסביר זאת ברעב של ממש לארץ. ליהודים הייתה תמיד ארץ חלומות, ארץ תקוות, אבל הרבה זמן לא הייתה לנו ארץ שדרכו עליה".
רחל סבוראי נפטרה בגיל תשעים. במהדורת החדשות שבה סיפרו על פטירתה, סיפרו גם על מאות אלפים שמטיילים בחול המועד ברחבי ארצנו.
