האם אנחנו יכולים להתעלם מעוול, אם נעצום עיניים ממש חזק?
שלוש מילים מופלאות מופיעות בפרשת השבוע: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם". הפרשה מתארת אדם שרואה ברחוב אבידה של מישהו, ופשוט לא יכול להמשיך ללכת בלי לעצור ולהחזיר את החפץ לבעליו. התורה לא אומרת "זה לא יפה להתעלם" וגם לא מבקשת "בבקשה אל תתעלם". היא מכריזה: "לא תוכל להתעלם!". כלומר: אנחנו מכירים אותך, עמוק בפנים אתה אדם טוב, אתה רוצה לעזור, אתה לא יכול להמשיך כרגיל, אתה לא יכול לעשות כאילו לא ראית, אתה פשוט לא יכול להתעלם.
פרשנינו מסבירים כי שלוש המילים האלה קשורות לא רק לחפץ שהלך לאיבוד, אלא לכל מה שאנחנו רואים סביבנו. זהו ציווי לחיות חיים עירניים וקשובים יותר כלפי הסביבה, לשים לב מה דורש תיקון ואיפה אנחנו יכולים להועיל. לא להגיד רק "חיה ותן לחיות" או "עזוב אותך, מה זה ענייני?". אנחנו לא יצורים אדישים שרק חיים זה לצד זה, אנחנו צריכים להסתכל סביב כל הזמן ולשאול: האם אנחנו יכולים להתעלם?
