לדעתי הגג של בנייני האומה כמעט עף הלילה מהאנרגיות. זכיתי להנחות את אירוע הנשים של פסטיבל "צמאה" שמתקיים שם השבוע, אירוע של אחווה נשית-מוזיקלית מיוחדת.
יובל דיין בחרה לשיר את השיר "וזכני לגדל", מתוך התפילה בהדלקת נרות השבת. "חשבתי על זה שמיליוני נשים תמיד לוחשות את המילים האלה, ואולי הגיע הזמן גם לשיר אותן חזק ביחד" אמרה יובל, ו-1,500 נשים ונערות בקהל שרו-התפללו איתה שיזכו לגדל ילדים שיאירו את העולם.
הזמרת נחמי רובין היא אימא לשלושה, שאיבדה את בעלה יהודה באסון מירון. היא סיפרה שמאז שהפכה לאלמנה לפעמים קשה לה לדבר, אבל לשיר – יותר קל לה. הדיבור מעיק עליה לעתים, בעוד שהניגון נותן לה כוחות.
היוצרת רוחמה בן יוסף ריגשה אותי במיוחד בניגונים שאין להם מילים. לפעמים לא צריך לדבר. המנגינה עולה מעל למילים המוגבלות, ונכנסת ישר לנשמה.
ולאה שבת סיפרה איך האמונה תמיד הייתה שם, בכל השירים שלה – "רק בגלל הרוח", "חתיכת שמיים", "השיר שיביא לך אהבה" ועוד. היא ממש התרגשה לשיר לראשונה ניגונים חסידיים עתיקים, וביקשה בצניעות שהקהל יעזור לה. בסוף היא ממש לא הייתה צריכה עזרה, אלא נתנה ביצועי נשמה חד פעמיים למילים של דוד המלך מספר תהלים.
הבנתי בערב הזה עד כמה שירים הם לא סתם פלייליסט אקראי ששומעים ברקע. יש משמעות לכל מילה ולכל תו במוזיקה, כי היא נכנסת עמוק לתוך הנפש שלנו ומשפיעה עליה. הלילה – בדמעות של הקהל, וגם בריקודי השמחה של הקהל – ראיתי כמה היא יכולה להשפיע לטובה.
