אף פעם לא התעכבתי על המילים "וְהוּא נַעַר", שמתארות את יוסף הצדיק.
זה נשמע כמו תיאור של גיל, של משהו שחולף עם הזמן. אבל רבי אהרון מקרלין מסביר ששתי המילים האלה בפרשת השבוע מתארות תכונה תמידית שליוותה אותו.
פרשנים רבים מנסים לפצח את סודו של יוסף. איך הוא הצליח לא להתייאש גם כשהאחים שלו מכרו אותו, גם כשהיה רחוק מביתו, גם כשנזרק לבור או לכלא.
אחת התשובות היא: "והוא נער". הוא שמר על החיוניות וההתלהבות של גיל הנעורים. תמיד התחדש, תמיד התרענן. נשאר צעיר לנצח. וכך מסביר רבי אהרון מקרלין:
"יוסף התנהג כל חייו בבחינת 'נער', שהתחדש בכל פעם והתחיל מחדש, ועבודת האדם היא גם כן על דרך זו, כי לאחר שעבר היום – הוא מתחיל למחר מחדש, כאילו לא עשה עד הנה כלום. וזאת תורת האדם בכל יום".
