את הטקסט הבא שלחה אליי בצאת החג רווקה לא-צעירה. לדעתי הוא יכול לחזק כל אחד, בכל מצב:
"שלום סיון. היה לי חג די מבאס, אבל בשביעי של פסח נזכרתי ברעיון ששמעתי פעם:
בכל חג אנחנו מקבלים מתנה, ונטענים מחדש באמונה ובקדושה.
העניין הוא שאנחנו מקבלים את המתנה הזאת גם אם לא הרגשנו כלום. עצם זה שהשתתפנו בליל הסדר, שתינו 4 כוסות, קראנו את ההגדה ואכלנו מצה – זה דבר גדול.
כמובן שאם עושים הכנות ומתחברים תוך כדי - זה עובד יותר טוב, אבל גם אם לא, גם אם היינו עצבנים ועצובים וממורמרים ומתביישים ומקנאים באחות שכבר התחתנה והיא מוקפת בילדים, וגם אם הדבר האחרון שרצינו זה עוד חג כזה – אלוקים נתן לנו את המתנות האלה.
אכלנו מצה – בום. קיבלנו זריקה של מנת אמונה לכל השנה. זה נספג בגוף, בנשמה. זה לא תלוי בהרגשה שלנו. נרצה או לא נרצה, עכשיו אנחנו אחרים. קיבלנו כוחות מחודשים מכל המצוות האלה.
ומעכשיו כל השנה, בזמנים של התמודדות, אתגרים, פיתויים, ייאוש ועצבות – אנחנו יכולים לשאוב קצת מהכוחות האלה שקיבלנו ולהתחזק מהם.
כי כמו שאלוקים היה עם אבותינו במצרים, הוא שומע גם את הזעקה והכאב שלנו. וגם הגאולה שלנו – בסוף תגיע".
אמן. בשורות טובות.
