הנה קטע פשוט אבל עמוק שכתב הרב אהרוני ברנשטיין על המילים שמופיעות בפרשה – "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ":
"ניו יורק. רכבת תחתית, מכוניות, מטוסים, אלפי משרדים, אזורי תעשייה, היי טק, בורסה, מניות. כולם רצים באטרף אל העושר, אופק אביך נראה מבעד לגורדי השחקים. תקשורת, פרסומות, טכנולוגיה, קוקה קולה, סיגריות.
אי שם במזרח. מנזר נסתר בלב יער שיד אדם לא נגעה בו. דיבור שקט, מבט שלו, רוחניות. אין לאן לרוץ, אין צורך להגיע. אורז, מי מעיין קרים, שמיים נפלאים, אוויר צלול, דממה, ויפאסאנה. ילדים רעבים, מחלות, זיהומים, אנשים מביטים לך לתוך העיניים.
תרבות המערב מקדמת את העולם אל מדע וטכנולוגיה מפותחים מתוך חשיבה מאומצת ותחרותית – אבל מזניחה את הטבע והפשטות. תרבות המזרח חיה את הטבעיות האותנטית, מואסת בשכלול, מעדיפה רוח ולא חומר. היהדות מכירה בשתי האמיתות ומנסה למקם אותן נכון, לאזן. העולם צריך להתפתח ולהשתכלל בימי החול והעשייה. העולם זקוק למנוחה, לתמימות ולפשטות בימי השבת. ששת ימים תעשה מלאכה – וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון".
