כבר ארבעה ימים, ארבעה נרות, שאני מצליחה לעמוד במשימה הזו: לא לעשות כלום. בימינו זו חתיכת מטלה. בחנוכה נוהגות הנשים שלא לעשות שום מלאכה בחצי השעה שלאחר הדלקת הנרות. להניח בצד את הסלולרי ואת כל העיסוקים ולהתרכז בשלהבות, ב"ביחד", בחנוכה עצמו.
וכך אומרת הרבנית ימימה מזרחי: "פעם היה קל יותר לשבת ליד החנוכייה. לא לטגן סופגניות, לא להחליף טיטולים, לא להגיש שום דבר. פשוט לשבת. תנסו: תדברו ליד החנוכייה, תשירו, תתפללו, תצחקו, תשתקו, תסתכלו. הרי מה הדבר שהכי חסר לנו בעולם? יישוב דעת. את רוצה לסמס למישהו ושוכחת למי רצית לכתוב ומה בכלל רצית. את הולכת בנחרצות למטבח ואז תוהה: 'מה חיפשתי פה בעצם?'. אז שבי והביטי בחצי השעה הזו בנרות, בעצמך, בסובבים אותך, וראי מה יש לך. ראי את ה'יש' ולא את ה'אין'. תפסיקי להתאמץ ולהתרוצץ ולחשוב כל הזמן שהאור נמצא במקום אחר. האור כאן, אצלך. תביטי בשלהבות ותקבלי תובנות חדשות לגמרי. לראותם בלבד. זה כל מה שצריך לעשות. אל תחמיצי. אל תהרסי את הרגעים האלה בעשייה".
