שם ואז

בכל העיתונים, האולפנים וגם הפידים כולם מייעצים לנתניהו מה עליו לומר לטראמפ. זה חשוב, אבל אולי חשוב יותר, קודם כל, מה אנחנו אומרים לעצמנו. מי אנחנו בכלל. האם אנחנו רק מגיבים ומחכים לשמוע מה דעתו של נשיא ארצות הברית החדש עלינו, או שיש לנו גם אמירה משלנו כלפי העולם.
חלק משמעותי מהזהות שלנו מופיע השבוע לראשונה בפרשת השבוע החדשה (פרשת "יתרו"). אלפי שנים לפני שאנשים התווכחו על מילים כמו "מדינה פלסטינית" או "גבולות 67" הבאנו לעולם את עשרת העקרונות המכוננים הבאים: מונותיאיזם (אנוכי ה' אלוקיך), איסור עבודה זרה (לא תעשה לך פסל וכל תמונה), איסור שבועת שווא, שבת, כיבוד אב ואם, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, איסור על עדות שקר, לא תחמוד.
אז ברור שצריך לדבר עם טראמפ על הכאן ועל העכשיו, אבל רגע, בשם מה אנחנו באים? עד כמה אנחנו עוסקים בתוכן הזה וזוכרים אותו? מה בכלל אנחנו מחפשים בעולם, ובפרט – מה אנחנו מחפשים פה? לי אישית הטקסט של עשרת הדברות נשמע כמו התחלה לא רעה למצע, לתפיסת עולם. קודם כל לעצמנו פנימה, ואחר כך כלפי חוץ.