עוד לא היה חג שמחת תורה כמו שמחת תורה תשפ"ד, ההוא.
עוד לא היה חג שמחת תורה כמו שמחת תורה תשפ"ו, הזה.
את כל ההודיה והשמחה, את כל סוגי הרגשות המעורבים, את כל התפילות על העתיד - אפשר לתעל לתוך היממה הקרובה:
הערב ומחר בבוקר יש הקפות בכל בתי הכנסת, בארץ ובעולם.
ובמוצאי החג, מחר בערב, הקפות שניות בכל רחבי הארץ. אנחנו חוגגים את סיום קריאת התורה, ומייד מתחילים אותה מחדש, מבראשית.
האויב בחר לתקוף אותנו בשמחת תורה, והתשובה שלנו בשמחת תורה תשפ"ו ברורה: מתוך השבר והכאב - יותר שמחה, יותר תורה.
עם ישראל לא נמצא באותו מקום. התקדמנו. וספר התורה נשאר תמיד במרכז המעגל, במרכז התודעה.
כשפותחים את ארון הקודש ומוציאים את ספר התורה, לפני שרוקדים איתו, מכריזים, גם הערב:
"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה: קוּמָה ה' וְיָפוּצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ".
כלומר, האויבים שלנו הם האויבים של אלוקים. אפשר היה לשמוע זאת בנאומים ההיסטוריים היום, וגם בתגובות של משפחות החטופים, ובדברי המשפחות השכולות. אנחנו בצד של הטוב, הקדוש, המואר, האלוקי.
שנזכה שכל האויבים והמשנאים ייעלמו ואנחנו - עכשיו יחד עם 20 החטופים היקרים עימנו - נמשיך במסע, על כל אתגריו, מתוך שמחה, לעבר הגאולה השלמה.
חג שמח.
