שמעתם על דינה פהימי מנתיבות, האישה שבתמונה? אני מתביישת לומר שאני לא. עד לליל הסדר השנה.
ב-7.10 טיל מעזה פגע ישירות בבית של משפחת פהימי. דינה איבדה את בעלה רפאל הי"ד, את החתן שלה נתנאל הי"ד שהיה נשוי לבתה חן, ואת הנכד הבכור רפאל הי"ד, קצת לפני בר המצווה שלו. שלושה דורות שנרצחו באותו יום.
ועכשיו דינה, יחד עם בתה חן שהתאלמנה והנכדים היתומים, הגיעו לחגוג את ליל הסדר בירושלים, עם עוד 30 משפחות שכולות. זכינו להיות איתם ולראות איך אנשים גיבורים יוצאים ממצרים. אתמקד הפעם בדינה ובמה שלמדתי ממנה:
1. איך ייתכן שכל מי שאני שואלת, לא שמע על הסיפור של משפחת פהימי? הסיפורים האלה כל כך מזעזעים, אבל כל כך חשובים. זו תזכורת: אסור לטשטש ולשכוח מיהו האויב שלנו, ומה הוא רוצה לעשות לכל אחד מאיתנו בכל יום ויום, לא רק ב-7.10.
2. צריך לדעת ולזכור זאת לא רק בגלל הרוע, אלא בגלל הטוב: את מרים פרץ ואיריס חיים כולם מכירים. דינה פהימי עשויה מהחומרים האלה. מתוך הכאב והשבר - אופטימיות ואמונה. כמה גיבורים כאלה עלו לשמיים בלי שהכרנו, וכמה גיבורים כאלה חיים בקרבנו וחשוב להכיר.
3. לקראת צאת החג ערכנו סבב. שאלתי כל משפחה מה המסר שלה. כשהגיע התור של דינה, היא אמרה שאין לה מה להוסיף על המילים של ההגדה של פסח שאמרנו בלילה. המילים האלה אומרות הכול. באמת מדהים איך אצל אנשים שחיים לעומק - העבר מתחבר להווה ולעתיד: המרור וגם המצה, "בְּדָמַיִךְ חֲיִי", "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ", "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ" וגם – "לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה", בגאולה השלמה. אמן.
תודה למנדי קניג ולכל אנשי ארגון "מנוחה וישועה" על שבת וחג מרוממים. תודה למפיק מעוז עבדי. תודה לקובי לופוליאנסקי ולמלון "ירמיהו 33" של ארגון יד שרה. תודה למשפחת פהימי ולעוד שלושים משפחות של גבורה על הזכות להכיר ואפילו לשמוח ביחד בחג.
בשורות טובות.
