ראיתם את העצרת החרדית בבני ברק? לא, לא העצרת בירושלים, העצרת בבני ברק, שעליה בטח לא שמעו בכלל. חבל. זה חלק חשוב בסיפור שלנו.
ג'ולי קופרשטיין, אימו של החטוף בר קופרשטיין, חלמה על העצרת הזו כשנתיים. בעלה שנפצע בתאונת דרכים, טל, רשם שיאים של גבורה נפשית וגופנית, כשהצליח לעמוד על הרגליים וחזר לדבר, "למען בר". באותו הזמן היא רשמה שיאים של עוצמה אימהית ויהודית, כשהובילה לחיבור חשוב ועמוק בין ציבור חילוני לחרדי.
ראיתי אותה בשבתות, בחגים ובימי חול, כותבת שפה חדשה. בפעם האחרונה נפגשנו ממש לפני העסקה, כשהיא הובילה שבת של סטודנטים וצעירים ששמרו ביחד את השבת הראשונה של השנה בירושלים.
בשעות הכי מתוחות אז, כשכולם התעדכנו מה עולה בגורל העסקה, ג'ולי אמרה: "העסקה שלי היא לא רק מול חמאס. הם הרי רוצים אותי חלשה, פסיבית, מיואשת. העסקה שלי, שלנו, היא מול ריבונו של עולם. יש לנו חלק בעסקה הזו: מי אנחנו, איך נתנהג, מה נעשה. כמה מאוחדים נהיה? כמה שמחים?".
ובמשך שנתיים היא דמיינה איך ייראה המסע הביתה: "כשבר יגיע, המסע שלנו הביתה יעבור דרך בני ברק. העיר שלא הכרתי, אבל אימצה אותי והייתה לי לבית. אנשים לא מכירים באמת את הציבור הזה".
וזה קרה. אלפים ליוו השבוע את בר ברחובות העיר, שרים ורוקדים סביבו, עם שיירת אופנועים שליוותה את האירוע. הוא הגיע עם בני משפחה וחברים, ממש לא במראה חרדי, לישיבה באולם של מועצת העיר, שם ג'ולי נשאה נאום מרגש. היא סיפרה שבמרכז הרפואי שיבא נתנו לה לישון ליד בר במלונית היולדות, והיא הרגישה שזה ממש מתאים. זו באמת לידה. בסוף רשימת התודות הודתה לעם ישראל, פשוט "על כל דמעה ודמעה".
ואז השיירה הובילה את הבחור הצעיר שעבד במסיבת הנובה ישר לביתו של הרב משה הלל הירש, ממנהיגי הציבור החרדי, לשיחה קצרה. הסתכלתי על ג'ולי מספרת לרב על השנתיים שעברה, משתפת במסקנות ובלקחים, וחשבתי שאחת כמוה יכולה באמת לגשר ולמצוא פתרונות.
סגן ראש העיר שלמה אלחרר אמר באירוע: "בר, לא רק אתה חזרת הביתה. אתה מחזיר את כולנו הביתה".
הלוואי. השיח והשפה של החטופים, שהתראיינו השבוע בשלל תוכניות וכתבות, מעיד שהם עלו קומה. הם מדברים גבוה. משמעות, רוממות, נשמה. הלוואי שהם יעלו גם אותנו – בפוליטיקה, בתקשורת, ברשתות – ביחד איתם.
