1. בכל בתי הכנסת בעולם היהודי יסיימו בשבת בבוקר את ספר המסעות, ספר במדבר. יש פרשנים שמסבירים שזה הספר הרלבנטי ביותר עבורנו, רוב הזמן.
רוב חיינו הם לא בריאת העולם של ספר בראשית ולא יציאת מצרים של ספר שמות. בשבת נקרא את פרשות "מטות" ו"מסעי" ונסיים ספר שמתאר כארבעים שנה של נדודים. של דרך. של הליכה, עם עצירות ותהיות, עם הצלחות והישגים.
ואיך הספר הזה מסתיים? שוב, לא בשיא ולא בהישג. פרשת "מסעי" שנועלת את ספר במדבר מתארת רשימה ארוכה של 42 מסעות. משה רבנו מפרט באוזני העם את כל התחנות שעבר, ממצרים ועד לארץ ישראל. מאיפה נסעו ואיפה חנו, שוב ושוב, 42 פעמים.
ערב הכניסה לארץ ישראל, יש פה קריאה לעצור ולהתבונן לאחור. ללמוד מהעבר. לשים לב לכל המסרים שבדרך. מי שלא לומד מטעויות ההיסטוריה, אנחנו כבר יודעים, יחזור עליהן שוב.
אבל התורה אינה רק ספר היסטוריה. רבים מפרשני הפרשה מסבירים שזה מסר לכל אחד מאיתנו: גם החיים שלנו רצופים מסעות. רוב החיים הם "ובלכתך בדרך". עלינו לשים לב היטב לכל תחנה, לדעת לחבר ביניהן, לראות את הסיפור הגדול, לא לשקוע במצוקה זמנית וגם לא להתמכר להישג חד-פעמי. "אלה מסעי בני ישראל", אומר משה רבנו, ואנחנו ניגע בכמה מסעות של בני ישראל, שנמשכים השבוע.
2. הענף לאיתור נעדרים בצה"ל הודיע השבוע על זיהוי גופתו של טוראי יעקב זריהן הי"ד. 78 שנים חלפו מאז נפל בקרב, אבל בתפיסה של "אלה מסעי", הכול מתחבר, ואף אחד לא נשכח בדרך.
זריהן עלה לארץ ממרוקו, באוניית מעפילים. הוא נפל בשיירות האספקה לירושלים הנצורה במהלך מבצע "הראל" בשנת 1948. במשך שנים מקום קבורתו לא נודע. צוותי חקירה מיוחדים המשיכו לחקור, עד למסקנה הסופית בימים אלה: זריהן קבור בבית העלמין הצבאי בקריית ענבים. האחיות שלו קיבלו את הבשורה הרשמית, ובקרוב ייערך שם טקס ממלכתי עם מצבה חדשה, עם שמו.
כמה לא מובן מאליו שהחיפושים אחריו נמשכו כל השנים. כמה לא מובן מאליו שיש כעת פיצוח. וכמה לא מובן מאליו שמשפחתו יודעת להוקיר ולהודות. אחותו של יעקב, איבון כהן, אמרה: "זו סגירת מעגל. זה עולם ומלואו. אתקשר לבנים שלי שיעלו כעת להגיד לראשונה קדיש על קברו".
3. המסע נמשך. גדעון כץ ועמנואל וותארי הם אנשי עסקים ישראלים שעורכים כבר שנים ירידי נדל"ן ליהודים בחו"ל. בחודשים האחרונים הם ערכו אירועים כאלה באוסטרליה, באנגליה וברחבי צפון אמריקה, וראו שני חידושים:
קודם כל, מחוץ לאולם - הפגנות ומחאות סוערות. ארגונים פרו-פלסטיניים מוחים, לפעמים באלימות, נגד אירוע שבו קונים בתים בארץ ישראל.
אבל בפנים, לדברי כץ, נוצרת מציאות חדשה. "פעם יהודים עשירים היו באים בנחת, ברוגע, קונים לעצמם דירה להשקעה בישראל", הוא מספר. "הם הרגישו נחמד שיש להם גם אופציה כזו, דירת נופש או דירה להשכרה. היום המוטיבציה שונה לגמרי. הם באים בתחושת דחיפות. כשבעיר שבה אתה גר פתאום מפגינים נגדך מחוץ לאולם, אתה מבין שהעתיד של הילדים והנכדים שלך הוא לא בניו יורק של ראש העיר ממדני".
כמו גורמים רבים בתחום העלייה, הוא מרגיש שאנחנו מפספסים את הכותרת הראשית הגדולה והחיובית הזו. מאות אלפים מהאחים שלנו מחשבים מסלול מחדש, שוקלים עלייה והולכים להקפיץ את ישראל קדימה.
מאות עסקות נחתמו מאז שמחת תורה. ואחרי ההצלחה במכירות, הכי עצוב לו, לדבריו, לראות יהודים שמשתתפים בהפגנות נגדו מחוץ לאולם. "הרי גם להם יש ילדים, וגם הם חלק מהעם שלי. זה מעורר מחשבה, לאיזו רמה של ריחוק אפשר להגיע".
4. ולפעמים העלייה היא כאן. עולים קומה. שר החינוך יואב קיש הסדיר השבוע את נושא הנחת התפילין בבתי ספר ממלכתיים. בעבר, שרי חינוך היו מנחיתים תכניות חינוכיות מלמעלה למטה. כל מיני יוזמות מורשת שמשרד החינוך ניסה להטמיע, לא תמיד בהצלחה. אבל הזמנים השתנו. הפעם זה מלמטה למעלה. השר מגיב לצמא הגדול בשטח. הקונספציה של הדור הצעיר משתנה: מסורת זה רק לא משהו עתיק של הסבא, זה משהו מעודכן של הנכד.
וזה כבר מזמן לא רק דוכני תפילין. הייתי לא מזמן בכנס של מנהלי בתי ספר. מנהל תיכון חילוני סיפר על תלמידים בכיפות, על ספר תורה שהוכנס לבית הספר, על תלמידים שומרי שבת. מנהל תיכון דתי שהיה שם אמר לו בחיוך שהוא מקנא בהתלהבות של הדור הצעיר אצלו...
בימים אלה נפתחו שתי מכינות קדם צבאיות חדשות, שמעידות על הכיוון החדש הזה. שתיהן מיועדות לבנים בוגרי חינוך ממלכתי, לא דתי, שרוצים יותר יהדות ותורה. מכינת "שורשים" מוקמת במושב שובה שבעוטף עזה, מתוך אידיאל של שיקום וצמיחה באזור. מנדי בלוי, אחד המנהלים, מספר על נערים מסורתיים שחווים התעוררות רוחנית ומחפשים בית ושפה. מכינת חמת גדר של עמותת דרך עמ"י זיהתה בדיוק את אותו צורך. המייסד קובי וולק סיפר לי השבוע: "בציבור הכללי, לא הדתי, מסיימים תיכון ומרגישים שמשהו חסר. רוצים בית מדרש, רוצים מורשת".
לשניהם עוד אין את השפה להגדיר זאת. זו מכינה דתית לחילונים? לא, זו לא ההגדרה. היא תתברר בהמשך המסע.
שנמשיך את המסע המשותף, ונגיע ליעד. שבת שלום.
