א.
בשעות של בשורות קשות, הגיעה ההודעה הזו. שיהיו הדברים לעילוי נשמת הנופלים:
"שלום, אני שירי וידן, מדריכת טיולים מקיבוץ נען. הנה רעיון לכולנו לשבת הקרובה:
לפני שנה שמעתי אותך מדברת על כך שמסיימים לקרוא את כל התורה בשמחת תורה, ומייד מתחיליים לקרוא אותה מההתחלה, מבראשית. זה תפס אותי וחיזק אותי. החלטתי שאני מתחילה, בשמחת תורה. ואז – קרה מה שקרה...
החלטתי להמשיך. בכל הרגעים המטלטלים בשנה הזו, היה לי עוגן. פרשת השבוע. בקריאת הפרשה תמיד חיפשתי רעיון שמדבר אליי. בפרשת 'כי תצא', למשל, לומדים על מצוות השבת אבידה. לכן סיפרתי באותו שבוע לחניכים שלי (מדריכים צעירים ברשות הטבע והגנים) על מצוות השבת אבידה, והוספתי שלא מזמן מצאתי אבידה באוטו שלי, כנראה איזה טרמפיסט השאיר אצלי פנס, ואני לא מצליחה למצוא את הבעלים.
אחת החניכות שאלה: זה פנס שחור גדול? אמרתי לה שכן והיא אמרה: איזה כיף שמצאת אותו, אני מחפשת אותו, הוא שלי!
זכיתי להחזיר לה את האבידה, בשבוע שבו קוראים על כך בתורה, בזכות הקריאה שלי בתורה. ובמובן עמוק יותר, נדמה לי שכולנו צריכים להשיב את האבידה הזו. כולנו איבדנו פנס, ששמו פרשת השבוע, שיכול להאיר לנו את הדרך.
אז תודה, בסיומה של השנה המאתגרת הזו. מזל שהתחלתי. ממליצה. אני מתחילה השבת לקרוא שוב, מבראשית".
ב.
