שימו לב אל הפסוק הזה שבו נפתחת הפרשה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה"
למה צריך פירוט כזה? למה לספור את השנים ככה, בנפרד? למה לא לומר ששרה נפטרה בגיל מאה עשרים ושבע, וזהו?
מסבירים חז"ל: בגיל מאה – שרה הייתה כמו בת עשרים. ובגיל עשרים – היא הייתה כמו בת שבע. תמיד צעירה, תמיד נקייה מחטאים, תמיד בתחושת רעננות של דף חדש.
רבי נחמן מברסלב, אלוף ההתחלות מחדש, מפרש את הפסוק הזה בהתלהבות:
"וזהו עיקר השלמות – שיתחיל לחיות בכל פעם. ואפילו כשמגיע לימי הזקנה, יהיה בעיניו עדיין תינוק לגמרי, כאילו לא התחיל לחיות ולעבוד את ה' כלל, ויתחיל לחיות בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש.
וכך לגבי שרה אמנו, שכל מה שמזקין הצדיק – הוא עדיין תינוק בעיני עצמו, ועל ידי זה מוסיף בעבודתו כל פעם, שכל ימיו ושנותיו הם שנות חיים באמת, כי אינו נאבד שום יום מימי חייו בלי תוספת קדושה וחיות, ואלה חיים ארוכים באמת".
חיים ארוכים הם חיים שבהם כל יום הוא התחלה חדשה, ברוח המוטו ששמעתי פעם מחסיד ברסלב: "מאה התחלות חדשות ביום!".