א.
את התמונה הזו צילמתי אתמול בלילה, לקראת חצות. זה התור הארוך מחוץ לאחת המסעדות בשדרות ממילא, בדרך לכותל המערבי. רוב מי שעומד בתור הזה - הם יהודים דוברי אנגלית, תיירים. נדמה לי שהם לא התלוננו אלא אפילו נהנו והתרגשו לעמוד ככה.
למה? כי להגיע לישראל כעת, בחודש תשרי, זו בחירה. זו אמירה. הרי הם יכלו גם לטוס למיאמי. אבל הם באו לחגוג כאן את החגים ולתת גם לילדיהם את החוויה החינוכית הזו.
אלה הם ימים שבהם האחים והאחיות שלנו מהתפוצות פשוט ממלאים את הארץ. כן, בזמן מלחמה. רואים ושומעים אותם בתל אביב, בנתניה, וכמובן בירושלים. זה לא מובן מאליו. אז ברוכים הבאים הביתה. אתם מוזמנים להישאר כמה שיותר. ההגעה שלכם היא הרבה יותר משופינג ומלונות. זו ממש תזכורת לכולנו למצווה שקוראים לה עלייה לרגל. הרי בזמן בית המקדש היו עולים כך לירושלים בזמן חג הסוכות. הלב והרגליים פשוט משכו את כולנו אל הקדושה הזו. כולנו עוד נזכה בעזרת השם שמיליונים יבואו לירושלים ככה, בנסיבות הרבה יותר שמחות.
ובינתיים - חג שמח. תיהנו מקדושת ארץ ישראל. ואחרי כל התור הארוך, גם בתיאבון 
ב.
חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בקטמנדו: "לפעמים חזקי ואני שואלים את עצמנו האם אכן שווה כל הטרחה הזו. זה כל כך מפרך ולא פשוט.
הנה התשובה: הבוקר, אי שם בהימלאיה, בכפר שנקרא יאק.
רק תראו את התגובה של ארנון כשפתאום באמצע הטיפוס בהרים מופיע מולו אבריימי השליח הצעיר ומזכיר לו שחג סוכות היום. תראו איך הוא מתרגש כשהוא נוטל את הלולב.
ארבעת המינים שהגיעו מבני ברק לקטמנדו ומשם עד להרים הגבוהים בעולם.
לא היה שווה לטרוח?
איזה עם אנחנו".
הנה התשובה: הבוקר, אי שם בהימלאיה, בכפר שנקרא יאק.
רק תראו את התגובה של ארנון כשפתאום באמצע הטיפוס בהרים מופיע מולו אבריימי השליח הצעיר ומזכיר לו שחג סוכות היום. תראו איך הוא מתרגש כשהוא נוטל את הלולב.
ארבעת המינים שהגיעו מבני ברק לקטמנדו ומשם עד להרים הגבוהים בעולם.
לא היה שווה לטרוח?
איזה עם אנחנו".
ג. ארבעת המינים ללא מילים
ד.
זריחה בנובה. התרגלנו לסרטונים אחרים מהזריחה במתחם הזה. ב-6:29 הבוקר נערכה שם תפילה חגיגית, ליום האחרון של סוכות, אחרי לילה שלם של לימוד תורה וניגוני נשמה. משפחות שכולות ומשפחות חטופים הגיעו לשם, דווקא לשם, כדי לקדש את המקום שאויבינו ניסו לחלל. תודה ל"איילת השחר" ול"פורום תקווה" על התמונות האלה, מהמקום הזה, שנה אחרי. שיתקבלו התפילות.
ה.
"שלום, אנחנו החברים של רס"ל נריה כהן, חייל מילואים שנהרג לפני 5 חודשים. נריה היה בשמחת תורה הקודם במשלחת בארה"ב וישר חזר לארץ ונלחם בעזה. הוא היה סטודנט לרפואה, מלא חיים וחבר אמיתי. כל שנה היינו חוגגים יחד את שמחת תורה, ובדקות האחרונות של חג סוכות, רגע לפני שחג שמחת תורה מתחיל, היה לו חשוב להיפרד מהסוכה ולהתפלל את התפילה המיוחדת המצורפת. נשמח השנה שעוד אנשים ייזכו להיפרד כמו נריה מהסוכה לזכרו. שנזכה שתתקיים התפילה בקרוב, אצל כולנו".
אמן. חג שמח.
