קשה לנו לומר שקשה לנו "כנראה לא במקרה 'שלושת השבועות' הם בימי החופש הגדול", כותבת הרבנית ימימה מזרחי על צום י"ז בתמוז שחל היום, ועל שלושת השבועות שאחריו, עד צום תשעה באב. והנה ההסבר המרתק שלה:
"בעצם, השיעור החשוב ביותר של עם ישראל לא נלמד בבית הספר כלל. כנראה 'משרד החינוך האלוקי' מבקש שסיפורי העבר יעברו מאב לבן, ולא דרך מסננת בית הספר. כשהייתי ילדה, אבא היה מושיב את כולנו ומספר סיפורים נוגעים ללב על החורבן ותוצאותיו, עד שאימי העדינה הייתה מבקשת ממנו לחדול. ההיסטוריה שאבי חלק איתנו התחברה לחלומות שלי על העתיד. אבא שלי נהג באופן הפוך מהנטייה הטבעית, המובנת, של הורים שמבקשים לחסוך מילדיהם את צער העולם. הורים מסתירים מילדיהם את המאמץ, את הקושי, את הדרך, כדי שהכול ייראה להם נוח וטבעי. אבל זה לא פשוט. הילדים עלולים להתרגל לשפע, ולאבד את הערך כלפי הדברים שיש להם. זיכרון העבר אינו רק סיפור היסטורי אלא מציאות ממשית, וצריך לחבר ילדים – בעדינות – אל המסע הארוך והכבד. אולי כך הם עצמם יתמודדו טוב יותר עם קשיים אישיים. אם יידעו שגם פעם היה קשה, ושגם לאחרים קשה היום, הם יתמודדו אחרת עם קשיי הורות וזוגיות שלהם. אם ישמעו על אבות אבותיהם, יהיו להם שורשים עמוקים – ואז גם הכנפיים שלהם יהיו רחבות יותר. אז ספרו להם – על סבתא בשואה, על הפיטורים של אבא, על העוני, על הקושי. שיזכרו מאין באנו. בזכירה סוד הגאולה".
