היום לפני 280 שנה נפטר הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו. בספר המפורסם שלו "מסילת ישרים" הוא מציע לנו מסילה סלולה כדי להתקדם ולפתח את האישיות, שלב אחרי שלב, פרק אחרי פרק. הנה רק שני משפטים עוצמתיים שלו, מפתיחת הספר:
מה יסוד החיים ומה העבודה שלנו?
"יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מָה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ".
שימו לב למילה "חובתו". העיקר זה קודם כל לברר מה חובת האדם, גם בעידן שבו מתמקדים יותר בזכויות האדם. החובות שלנו, התפקיד, השליחות - הם עיקר החיים.
אבל צריך לשים לב גם להמשך. זה הרי נשמע לא כל כך כיף, לעסוק רק בחובות שלנו. ובכן, הרמח"ל ממשיך ומסביר מה בעצם עיקר החובה שלנו בעולם:
"הָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִידּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא".
וואו, הנה עוד מהפכה: האדם נברא להתענג, לא לסבול. להתענג - על ה', על קדושה, על תורה ומעשים טובים. הוא. בקש שהאדם יבין שהגיע לעולם כדי לשמוח וליהנות – מהדברים הנכונים.
כמה חומר למחשבה (וליישום), ואלה רק שני משפטי הפתיחה. לזכרו.
