"שלום סיוון, אני כותבת לך בדרך חזרה מהר הרצל. היום ציינו 30 יום לנפילתו בעזה של דובי כוגן, בעלי.
על גבורתו כלוחם ביחידת שלדג שמענו בעיקר לאחר נפילתו, אבל את הגבורה היומיומית שלו זכיתי להכיר ולהעריך כל כך בחייו, ועליה אני רוצה לכתוב:
דובי, כמו רבים מאיתנו, מצא את עצמו פעמים רבות נשאב להתעסקות בפלאפון. יש לנו שלושה ילדים, דובי עבד בתעשייה האווירית ולמד בטכניון והנושא הזה הפריע לו מאוד. הוא לא השלים עם המציאות הזו, ופעל בכמה דרכים:
דובי הדפיס במדפסת תלת מימד, מתקן לסלולרי שמחובר לקיר על מנת שנכניס אליו את הפלאפונים וניגש אליהם רק כשהם מצלצלים, וזאת כדי להתפנות לעסוק בעיקר - הבית והילדים.
לאחר תקופה שבה פחות הצלחנו להשאיר את הפלאפונים במתקן, דובי החליט למחוק את הטוויטר מהמכשיר שלו וגם להסיר את האפליקציה של פייסבוק.
בהמשך הוא הגדיר בפלאפון שלו שכל הכתבות יופיעו באנגלית וכך הוא פחות יימשך לקרוא ולגלול.
בנוסף, ממש לאחרונה, הוא צייר מסלול בצורת נחש על דלת הבית שלנו והחליט שבכל יום שבו הוא לא נוגע בפלאפון למשך שעתיים שלמות, הוא מתקדם צעד בנחש עד שיגיע ליעד, לראש הנחש ויזכה בפרס שהוא תכנן לקנות לעצמו.
זאת הצצה קטנה למעשה גבורה גדול ויום יומי, במאבק בתופעה שדובי לא הסכים להשלים איתה.
חשוב לי לשתף את הדברים כדי לתת השראה לאחרים ובדרך זו להמשיך את דרכו, להוסיף אור וטוב בעולם.
אני מצרפת תמונה של דובי, תמונה של המתקן שדובי הדפיס בתלת מימד, מסלול הנחש, וגם קטע ממכתב שכתבתי לו שבו אני משתפת אותו כמה אני מעריכה אותו על הגבורה הזו.
ממני, שקד, אשתו של דובי,
שמתפללת שהאור יגרש את החושך".
