1. לשבת הזו, שלפני תשעה באב, יש שם מיוחד – "שבת חזון". היא נקראת על שם ההפטרה, הקריאה שנקרא אחרי קריאת התורה, ומתחילה במילים “חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ”. פרשנינו אומרים שבשבת הזו כל אחד יכול לדמיין מה החזון שלו, האישי והלאומי. מה החלומות הכי עמוקים ועתיקים שלנו.
2. בשבת נתחיל ספר חדש בתורה, ספר דברים, החומש החמישי והאחרון, עם פרשת דברים. הספר כולו הוא נאום הפרידה של משה רבנו מעם ישראל. הוא מזכיר לנו את הדרך הארוכה במדבר, ומכין אותנו לחיי קדושה בארץ ישראל.
3. ועוד לפני סוף השבת, סביב שבע וחצי בערב, מתחיל הצום. תשעה באב, היום העצוב ביותר בשנה. בצאת השבת הולכים לתפילת ערבית בבית הכנסת, יושבים על הרצפה כמנהג האבלים, קוראים את מגילת איכה ואת הקינות. הצום נמשך עד יום ראשון בערב (שמונה וקצת, בשעון ישראל).
4. זהו היום שבו חרבו שני בתי המקדש ואנחנו מתאבלים בו על מה שאבד, אבל גם על כל הצרות והאסונות, על כל מה שקשה לנו, גם ברמה הלאומית וגם ברמה הפרטית. לא אוכלים, לא שותים, לא נועלים נעלי עור, ויש עוד ועוד הלכות ומנהגים.
5. המטרה של הצום היא לא לקדש את הצער ולייסר את הגוף, אלא לתקן את הנשמה. לשפר אותנו. זה הזמן לעשות חשבון נפש על הבעיות שבגללן נחרבנו. לתקן את היחסים בינינו, ובינינו לבין אלוקים. אנחנו לא רוצים לצום שוב בשנה הבאה אלא לשנות את המצב שלנו ושל כל העולם.
שבת שלום, בשורות טובות.
