נקודות ציון - השיעור השבועי - פרשת מסעי תשע"ו

להורדת קובץ שמע לחצו כאן

מתוך כל הפרשות בתורה, זו כנראה הפרשה האחרונה עליה תחשבו כשתקראו את התיאור הבא של הנתיבות שלום:

"פרשה זו היא מהפרשיות הגדולות בתורה, שטמונים בה עניינים נשגבים השייכים לאותו הדור ולדורות הבאים"

אבל כן, משפט זה נאמר על פרשה שעיקרה נקודות ציון של מסעי בני ישראל במדבר. 44 פסוקים שמפרטים בזה אחר זה שמות של מקומות, ואשר על פי ההלכה אסור להפסיק בעת קריאתם בתורה, כי יחד הם מהווים את אחד השמות המפורשים (!), עד כדי כך. וכך הם הולכים:

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם.

וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵרַעְמְסֵס; וַיַּחֲנוּ, בְּסֻכֹּת.  ו וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.  ז וַיִּסְעוּ, מֵאֵתָם, וַיָּשָׁב עַל-פִּי הַחִירֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן; וַיַּחֲנוּ, לִפְנֵי מִגְדֹּל. ח וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ-הַיָּם הַמִּדְבָּרָה; וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בְּמִדְבַּר אֵתָם, וַיַּחֲנוּ, בְּמָרָה.  ט וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים–וַיַּחֲנוּ-שָׁם.  י וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם; וַיַּחֲנוּ, עַל-יַם-סוּף.  יא וַיִּסְעוּ, מִיַּם-סוּף; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר-סִין.  יב וַיִּסְעוּ, מִמִּדְבַּר-סִין; וַיַּחֲנוּ, בְּדָפְקָה.  יג וַיִּסְעוּ, מִדָּפְקָה; וַיַּחֲנוּ, בְּאָלוּשׁ.  יד וַיִּסְעוּ, מֵאָלוּשׁ; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת.  טו וַיִּסְעוּ, מֵרְפִידִם; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר סִינָי.  טז וַיִּסְעוּ, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיַּחֲנוּ, בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה.  יז וַיִּסְעוּ, מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה; וַיַּחֲנוּ, בַּחֲצֵרֹת.  יח וַיִּסְעוּ, מֵחֲצֵרֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּרִתְמָה.  יט וַיִּסְעוּ, מֵרִתְמָה; וַיַּחֲנוּ, בְּרִמֹּן פָּרֶץ.  כ וַיִּסְעוּ, מֵרִמֹּן פָּרֶץ; וַיַּחֲנוּ, בְּלִבְנָה.  כא וַיִּסְעוּ, מִלִּבְנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּרִסָּה. כב וַיִּסְעוּ, מֵרִסָּה; וַיַּחֲנוּ, בִּקְהֵלָתָה.  כג וַיִּסְעוּ, מִקְּהֵלָתָה; וַיַּחֲנוּ, בְּהַר-שָׁפֶר.  כד וַיִּסְעוּ, מֵהַר-שָׁפֶר; וַיַּחֲנוּ, בַּחֲרָדָה.  כה וַיִּסְעוּ, מֵחֲרָדָה; וַיַּחֲנוּ, בְּמַקְהֵלֹת.  כו וַיִּסְעוּ, מִמַּקְהֵלֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּתָחַת.  כז וַיִּסְעוּ, מִתָּחַת; וַיַּחֲנוּ, בְּתָרַח.  כח וַיִּסְעוּ, מִתָּרַח; וַיַּחֲנוּ, בְּמִתְקָה.  כט וַיִּסְעוּ, מִמִּתְקָה; וַיַּחֲנוּ, בְּחַשְׁמֹנָה.  ל וַיִּסְעוּ, מֵחַשְׁמֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּמֹסֵרוֹת.  לא וַיִּסְעוּ, מִמֹּסֵרוֹת; וַיַּחֲנוּ, בִּבְנֵי יַעֲקָן.  לב וַיִּסְעוּ, מִבְּנֵי יַעֲקָן; וַיַּחֲנוּ, בְּחֹר הַגִּדְגָּד.  לג וַיִּסְעוּ, מֵחֹר הַגִּדְגָּד; וַיַּחֲנוּ, בְּיָטְבָתָה.  לד וַיִּסְעוּ, מִיָּטְבָתָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעַבְרֹנָה.  לה וַיִּסְעוּ, מֵעַבְרֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעֶצְיֹן גָּבֶר.  לו וַיִּסְעוּ, מֵעֶצְיֹן גָּבֶר; וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ.  לז וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם.  לח וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי יְהוָה–וַיָּמָת שָׁם:  בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.  לט וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה, בְּמֹתוֹ, בְּהֹר הָהָר.  {ס}  מ וַיִּשְׁמַע, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן–בְּבֹא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  מא וַיִּסְעוּ, מֵהֹר הָהָר; וַיַּחֲנוּ, בְּצַלְמֹנָה.  מב וַיִּסְעוּ, מִצַּלְמֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּפוּנֹן.  מג וַיִּסְעוּ, מִפּוּנֹן; וַיַּחֲנוּ, בְּאֹבֹת.  מד וַיִּסְעוּ, מֵאֹבֹת; וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בִּגְבוּל מוֹאָב.  מה וַיִּסְעוּ, מֵעִיִּים; וַיַּחֲנוּ, בְּדִיבֹן גָּד.  מו וַיִּסְעוּ, מִדִּיבֹן גָּד; וַיַּחֲנוּ, בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה.  מז וַיִּסְעוּ, מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה; וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים, לִפְנֵי נְבוֹ.

כן, אנחנו הולכים להקדיש את כל השיעור לפסוקים הללו שפותחים את הפרשה – "ואלה מסעי", עליהם נחמה ליבוביץ שואלת את שאלת התם ההגיונית הבאה:

"רשימת שמות יבשה זו – שהיא בוודאי עניין גדול לחוקרי עתיקות ולגיאוגרפים המשקיעים עמל בזיהוי השמות – מה עניינה בתורה, שהיא כפי דברי המשורר האלוקי בתהלים 'מאירת עיניים, 'משמחת לב', ו'משיבת נפש'? והלוא ככה ולא כחומר למחקרים ארכיאולוגיים, היסטוריים וגיאוגרפיים – ראו אותה לומדיה האמיתיים שבכל דור, וחיפשו בה תמיד את אשר הובטח לנו עליה 'כי לקח טוב נתתי לכם'. ומהו הלקח הטוב הצפון ברשימה כזו?"

למי שמחפש להחריף את השאלה, שימו לב כיצד מפת המסעות הללו נראית, שיעילות זו לא המילה שניתן להצמיד לה:

אז… לשם מה הפירוט הזה? חמש סיבות לדבר:

להסתכל אחורה

הרב יצחק הורוביץ:

"למען בבואם לארצם במנוחה יקראו ברשימה ההיא, ובכל מסע ומסע שיקראו יעלה על זיכרונם מה המוצאות אותם במקום זה, וישימו לב על חסדי המקום, וגם הייסורים שסבלו על מריים, למען יעשו רק צדקה וטוב לבלתי יחטאו".

(הרב יצחק הורוביץ, "באר יצחק", גליציה המאה ה-19)

אנחנו חיים בעולם בו אנו רצים מנקודה לנקודה, אבל כמעט אין לנו זמן להביט אחורה ולראות את התמונה השלמה, את הקו שמחבר בין כל הנקודות. הפרשה הזו מבקשת מאיתנו לעצור רגע ולהביט אחורה, להודות על העבר, ללמוד לעתיד, ולהתגעגע.

סבלנות למשברים (חינוך ילדים, זוגיות)

רש"י: "משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו כיוון שהיו חוזרים התחיל אביו מונה כל המסעות"

רש"י מציג דימוי של הורות, שהיא ממושכת, ולעיתים נראית כמו נצח, ויש בה תחנות לכאורה טכניות, אבל הכל חלק ממטרת על – גידול ילד.

רבי עובדיה ספורנו, לעומת זאת, מציג דימוי של זוגיות:

"רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה"

לשיטתו, פסוקים אלה הם כמו מכתב אהבה מבורא עולם, שלקראת סוף המסע המשותף, לא רואה את המריבות, שוכח את החיכוכים, וזוכר רק את הנאמנות, את "חסד הנעורים".

לתת לנו כוח לכל הגלויות

הרב נתן נטע שפירא מקרקוב שנקרא "המגלה עמוקות" כותב:

"אלה מסעי בני ישראל – אדום מדי בבל יוון". זה לא שהמסע נגמר, למעשה, הוא רק מתחיל. הגלויות הן חלק מהמסע, אבל אם עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. למעשה, מדובר על ברכה להישרדות היהודית, שהוכיחה עצמה במשך אלפיים שנות גלות.

הרב ירמיהו ראק והרב שלמה בוקסבאום, כתבו השבוע מאמר בהשראת הטרנד המפוקפק של ימים אלו, משחק הפוקימון, וכך הם כותבים:

"במשך למעלה מ- 2000 שנה, העם היהודי חי במצב של 'מציאות רבודה'. המתבונן הבלתי מיומן עשוי לחשוב שהיהודים נודדים באקראי ממקום למקום, חיים בגלות ומוּצאים להורג, נרדפים ממדינה אחת לאחרת, בתקווה שיוכלו לבסוף למצוא מקום בו יוכלו לחיות בשלום ולבנות מדינה יהודית משגשגת… אולם היהודי הוא כמו שחקן הפוקימון שיודע, בעודו מטייל בעולם, שהמכשיר החכם שלו יגלה את המפלצות החבויות מסביב כדי שיוכל ללכוד אותן ולהתקדם לרמה הבאה. בעזרת מודעותו המפותחת היטב לגורל העם היהודי, היהודי הנודד יודע שבעודו עובר ממקום למקום, כל תחנה במסעו תכיל 'מפלצות' חבויות משלה, בצורת אתגרים ייחודיים שיש להתגבר עליהם, כחלק מהמשימה של העם היהודי".

הכל סובייקטיבי

רבנו בחיי בן אשר בן חלואה (לא, לא מחבר הספר "חובת הלבבות") מציג נקודה מרתקת, שנשמעת יותר כמו מדרש חסידי מודרני. בני ישראל הרי צעדו במדבר במקומות לא מיושבים וחסרי שם. מאין צמחו פתאום שמות המקומות? הם מבוססים על מה שקרה שם בפועל. כך הוא כותב:

"להודיענו כי הכול לפי הכוונה, ומטעם זה נמנו המסעות בשמותם, להוראות שהכול תלוי כפי מחשבתם של ישראל בקב"ה, כשהיו זכאים… והיו נוסעים במחשבתם ממחשבה רעה לטובה, הייתה מידת הרחמים שעליהם מרחמת ומגינה עליהם, ולכן 'ויחנו בהר שפר', 'ויחנו במתקה', וכשהיו חוטאים ונוסעים ממחשבה טובה לרעה הייתה מידת הדין שעימהם מתוחה כנגדם להענישם ועל כן 'ויחנו בחרדה', 'ויחנו במרה'".

המחשבה של האדם היא זו שקובעת את תחנות חייו. האדם הוא זה שנותן את השמות: בעיה או אתגר, כשלון או הזדמנות.

אתה כותב את סיפור חייך לפי איך שאתה מפרש אותו. הכול סובייקטיבי.

התחלנו בלהסתכל אחורה – הפירוש החמישי: להסתכל קדימה – קואוצ'ינג אישי:

רבי משה מקוברין, שהיה רב מיוחד מאד (על אוהל קברו נכתב שמי שיפריז בשבחו "אקום ואטור בו בזה ובבא, אבל מותר לכל אחד להגיד עלי שהייתי אוהב ישראל"), אמר לגבי פסוק זה:

"הדבר הגרוע ביותר הוא שאדם משלים עם מצבו"

גישתו לחיים: ויחנו ויסעו. לעבור הלאה. להמשיך קדימה למרות הכל.

עבודת ישראל מקוז'ניץ, מביא רעיון שמתכתב עם אופי הימים הנוכחיים:

"והנה פרשה הזאת נקראת תמיד בין המצרים, שהם נחשבים כ"א יום, וכ"א יום וכ"א לילות הם מ"ב, כנגד מ"ב מסעות שצריך לעבור בין המצרים בכמה מסעות לתקן הכול ולעבוד את ה'".

מסע ארוך לפניך? חלק אותו לחתיכות. הוא מציע לחלק את שלושת השבועות לזמנים, כל חצי יום מסע (42 מסעות חלקי 21 יום). יום מאוד נותן לך סדר יום לכיוון ועבודה. ככה מתמודדים על אתגר.

לסיום –

"פרשה זו היא מהפרשיות הגדולות בתורה, שטמונים בה עניינים נשגבים השייכים לאותו הדור ולדורות הבאים" (נתיבות שלום).