להורדת קובץ שמע לחצו כאן
אנחנו מתחילים להתכונן לשנה החדשה... כן, בשבוע הבא ראש חודש אלול וראש חודש אלול מבשר על ראש חודש תשרי. עוד מעט זה קורה - שנה חדשה, שנת לימודים חדשה והפרשה מכינה אותנו. ננסה לקבל מהפרשה ארבע עצות טובות, ארבעה כלים לשנה החדשה. למעשה, ארבעה כלים בלבד זה עוול לפרשה מאחר ו- 55 מצוות מסתתרות בפרשה מתוך 613 בתורה כולה.
1. בחירה
הפועל ב.ח.ר מופיע בפרשה 17 פעמים, בעוד בתנ"ך כולו הוא מופיע 170 פעמים. כלומר יש לנו השבוע 10% מכל ה'בחירה' שבתנ"ך. גם בפסוקים בהם המילה הספציפית 'בחירה' לא מופיעה, העיקרון של בחירה חופשית מופיע ובגדול. העובדה שאנו יכולים בכל רגע לבחור בין טוב לרע, היא עיקרון יסוד גדול בחיים. פסוק הפתיחה של הפרשה שלנו מבשר שזה בידינו, ביכולתנו לבחור:
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה".
אתם יכולים לבחור בין שתי האפשרויות - ברכה או קללה, האפשרויות האלו קיימות תמיד. אם בחרת רע - אתה יכול לתקן ולבחור שוב, אם בחרת טוב - זה לא מבטיח שמחר תבחר נכון. אלו לא רק בחירות דרמטיות ברגעים הירואיים, אלא בכל רגע בחיים אנו שואלים את עצמינו איך אנחנו בוחרים להתנהג? להתנהג עם הילדים, בתור, בפיד?
המילה "ראה" היא מעניינת. זו דרגה עליונה יותר משמיעה. זו פנייה אישית - הסתכל, הבט, תראה. פרשנים רבים, ביניהם גם הרבי מלובביץ', מבקשים מאיתנו לראות מבחינה פיסית ולדמיין מה יקרה אם נבחר בטוב ומה יקרה אם נבחר ברע. לראות באופן מוחשי כמה חשוב לבחור בטוב בחיים שלנו. למה דווקא ראייה? כי העיניים מבלבלות אותנו. אנחנו רואים המון דברים ואת הטוב פחות רואים. אנחנו לא רואים חסד, אנחנו לא רואים נדיבות או עדינות. אולי רואים את התוצאות שלהם, אבל אלו מושגים מופשטים ומעורפלים ואנחנו בקרב על הראייה.
לפני כ-800 שנה יושב בספרד הפרשן 'רבנו בחיי' וכותב לסיכום הנקודה הזו של הבחירה החופשית מילים עוצמתיות שכדאי לשים לב אליהן, 'לראות' ולהפנים עד כמה יש לנו את זכות הבחירה בין טוב לרע, גם בקורונה ובכל מצב קשה, יש לנו יכולת לבחור:
"הנה נתבאר בפסוק זה שהרשות והבחירה בידו של אדם. רצה להדריך עצמו בדרך ישרה או להתייצב על דרך לא טוב, הכול מסור ברצונו והכל תלוי בבחירתו, שאין הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע עד שיעשה טובה או רעה אלא הכול מסור בידו, כי אילו היה הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, איך יצווה הקב"ה אותנו לעשות כך? ומה מקום היה לכל התורה כולה להיפרע מן הרשע או לשלם לצדיק שכר טוב? וזה עיקר גדול ועצום והוא יסוד האמונה".
זה עיקר גדול ועצום שאף אחד לא קבע מראש שאחת תהיה צדיקה או רשעית, ואחר יהיה כזה או אחר, אלא בידנו הדבר לבחור את דרכינו למרות נסיבות החיים המשתנות.
2. אכילה
ועכשיו למילה שהיא לכאורה פחות רוחנית: השורש א.כ.ל, המופיע בפרשה 42 (!) פעמים. 42 פעמים אנחנו מצווים... לאכול. השאלה היא כמובן, איך לאכול? שום נושא לא זר לתורה, גם מה שקורה בביס, בסטייק או בסנדוויץ', זה חלק מהחיים.
"וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אלקיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשר בֵּרַכְךָ ה' אלקיךָ".
"לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'".
"וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלתָם לא תִגָּעוּ".
יש כאן נקודה המבקשת לפקח, לשים לב גם לאכילה. זה לא חלק בלתי נשלט בחיים, אלא יש כללים: מה שאוכלים ומה שלא אוכלים, איך אוכלים - מתוך שמחה ועם אנשים נוספים, לאכול מתוך נתינה לאחר, איפה אוכלים - יש מקום מסוים, עולים לרגל, לירושלים לסעודות מיוחדות, שלוש פעמים בשנה.
יש פה אולי תיקון לחטא הראשון שלנו - אכילה. גורשנו מגן עדן לאחר שאדם וחוה אכלו מפרי עץ הדעת. עד היום, מאז גן עדן, זה לא תחום שקל לנו לשלוט בו. כאן הפרשה אומרת לנו 42 פעם - שימו לב גם לאכילה שלכם!
לאורך מעגל השנה אנחנו מנסים לתקן את החטא הראשון. מה אוכלים ולא אוכלים, איך הסעודה נראית, סעודות השבת - סעודה יותר שקטה ומשפחתית, זה לא רק הקידוש והחלות, אלא גם האווירה והשיחה שאי אפשר לקבל איכות כזו באמצע השבוע. גם הלילה הכי יהודי הוא לילה שכולו... אכילה. בליל הסדר, אנחנו מקדשים את האכילה, מצות, יין, מתי אוכלים, אנחנו מדברים על האוכל, שרים אותו.
ערב השנה החדשה, הפרשה קוראת לנו לשים לב גם להיבט הזה של חיינו.
3. שמחה ואביונות
6 פעמים מופיעה המילה 'שמחה' בפרשה שלנו, מתוך 10 פעמים בספר דברים כולו. שימו לב, איזו מילה מופיעה לצד השמחה - 'אביון', עני. המילה 'אביון' מופיעה 7 פעמים בפרשה, מתוך 10 פעמים בכל ספר דברים. גם המילה 'נדבה', 'גר', 'אלמנה', 'יתום'. אלו מילים שחוזרות על עצמן, מילים מנחות בפרשה שלנו. יש פה קשר עמוק בין שמחה לבין מי שאין לו.
לא צריך להכחיש, להיפך, צריך לדבר על זה שהקורונה פגעה בכולנו. יש מקרים הדורשים טיפול מקצועי, אבל אני מניחה ש-9 מיליון ישראלים יגידו לכם שמצב הרוח שלהם פחות טוב ממה שהיה, בפרט נוכח התחושה שזה לא נעלם. חשבנו שזה הסוף, והנה אנחנו עדיין מתמודדים, לקראת עוד שנה. אלו לא ימים פשוטים, כל אחד והסיבות שלו. ערב השנה החדשה, הפרשה מציעה לנו כיוון מעניין לעבר השמחה, מסלול אלטרנטיבי - לא עוד התמקדות ב'אני' ומה אני מרגיש, אלא יציאה מוחלטת לעבר האחר, אל הזולת ודווקא שם הנשמה שלנו תמצא שמחה, ע"י זה שנשמח אחרים. אי אפשר להתעלם מזה, שמחה מופיעה כאן תמיד עם דאגה לאחר:
"וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אלקיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה".
"וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אלקיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם".
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְכַגֵּרש וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַה' אלקיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אלקיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ".
אין שמחה שלא משולבת בה גם שמחתם של אחרים, אם נשמח אותם אנחנו נקבל ברכות וטוב ושמחה, זה חלק בלתי נפרד. רש"י מנתח זאת בצורה מאוד נוקבת, כעסקת חבילה:
רש"י: הלוי והגר והיתום והאלמנה – ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך: בנך ובתך ועבדך ואמתך. אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך.
כאילו הקב"ה אומר לנו שיש לו קבוצת VIP, מועדון ובו – האחר, העני, הזר, אלו האנשים החשובים לו ביותר. אם אתם תדאגו לאח"מים שלי, אני אשמח את שלכם - המשפחה, הבנים, הבנות, העובדים. תדאג להם בחגים ובזמני מחסור ואני אדאג לשלך.
נקודה נוספת המופיעה בפרשה בהקשר של שמחה, היא מצווה הנקראת מעשר. הפרשה אומרת לנו שזה לא אמור להיות משהו חד פעמי, אלא עלינו להעניק עשירית מהכנסותינו למישהו אחר ולשמח אותו. זה עיקרון עתיק מאוד המנהל את הכלכלה שלנו הרבה שנים - 10% מהכנסותינו הם לא שלנו, אלא אנחנו צינור להעביר אותם למטרות טובות אחרות בחברה. מה שיש לך, זה לא שלך. 90% נשאר אצלנו, עבדנו קשה, התפרנסנו ו-10%, עלינו לפקוח עיניים ולראות מקום בו ניתן להעניק. גם זה מניע את גלגלי המשק שלנו כבר אלפי שנים. בלשון הפרשה: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה".
אולי בימי הקורונה הלא פשוטים האלו, כדאי גם לנו לחפש את הלוי והגר, המבודד, החולה, הנזקק, העצמאי, מי שמצבו הכלכלי הורע. אם אתה משמח את שלי, אני אשמח את שלך, נראה שכרגע אלו הם חברי ה-VIP הקרובים לקב"ה וצריכים שנשמח אותם. המאומתים, המבודדים, סוכני תיירות ששוב מבטלים הזמנות ואירועים, יש הרבה מי שצריך שמחה כעת.
4. נחמה
הנקודה הזו לא מופיעה בפרשה אלא בהפטרה, בהפטרות. אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה מיוחדת. אחרי תשעה באב, במשך שבעה שבועות, אנחנו קוראים הפטרות של נחמה. אחרי קריאת התורה מביאים מספרי הנביאים הקשורים לענייני הפרשה. כעת אנו קוראים "שבע דנחמתא", שבע נחמות, אחרי הימים המרים, בכל שבוע אנו קוראים פסוקים עתיקים יפהפיים מהנביא ישעיהו בהם הוא מנחם אותנו. אלפי שנים אבותינו שמעו אותם בתימן, בפולין, ברוסיה, במרוקו והתנחמו, ואנו שומעים אותם בארץ ישראל ומתנחמים במה שאנחנו צריכים להתנחם. אלו פסוקים מרגשים, חלקם אישיים וחלקם מתארים נחמה לאומית:
"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹוקיכֶם.
דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַים וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ"...
הנחמה היא כפולה ואף יותר מזה. לפני תשעה באב, יש לנו שלוש שבתות הנקראות 'תלתא דפורענותא', הפטרות קשות ומרירות. אנחנו מכפילים שלוש ואף מוסיפים אחד, שהנחמה תהיה יותר מאשר כפליים. למשל:
"כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה', שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה".
מה אנו צריכים עכשיו אם לא ששון ושמחה, תודה וקול זמרה? והנה הפסוק השלישי מההפטרה של פרשת ראה:
"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים".
הקשיבו ונכרות ברית מחודשת עם ה' אחרי כל השנים האלה.
שנזכה גם לבחור ולבחור נכון,
שנזכה לאכול נכון,
שנזכה לשמוח ולשמח אחרים
ושנזכה בעזרת השם לנחמה.
שבת שלום.
