1. השבת הקרובה - היא גם חג. "שביעי של פסח". אחרי יציאת מצרים שאותה חגגנו בליל הסדר, המצרים רדפו אחרי בני ישראל. העם עמד מול ים סוף, ובדיוק כשהמצרים עמדו להשיג אותם והכל נראה אבוד - הים נקרע, עם ישראל עבר ביבשה, והאויב המצרי טבע ואבד.
2. היציאה מעבדות לחירות היא לא רגע אחד, היא תהליך. יציאת מצרים הייתה ההתחלה, אבל אחרי שאבותינו חצו את הים והתנתקו לנצח מהמצרים שרדפו אחריהם – הם היו עוד יותר בני חורין. והמסע ממשיך: אחרי קריעת ים סוף, ממשיכים בתקופת ספירת העומר עד להר סיני, עד לקבלת התורה בחג השבועות.
3. שימו לב: יש קידוש מיוחד לחג, תפילות מיוחדות, וגם "הלל" (פרקי תהילים), אמירת "יזכור" בבתי הכנסת, "סעודת משיח" בשבת אחר הצהריים ועוד הלכות ומנהגים. ומהי פרשת השבוע? אין השבוע פרשה. בשבת בבוקר קוראים בתורה את "שירת הים". כי אנחנו לא חוגגים בחג רק את קריעת ים סוף, אלא גם את התגובה שלנו - השירה. בני ישראל הביעו את האמונה שלהם באלוקים דרך "שירת הים", שגם נכנסה לסידור התפילה, בתפילת שחרית מדי בוקר.
4. חז"ל מספרים לנו שלא כולם היו מלאים בהודיה. זה מצב מוכר, לצערנו. היו אז קולות רבים של ייאוש ואובדן תקווה, והייתה אפילו קבוצה שרצתה לחזור למצרים. גם תוך כדי הנס, תוך כדי קריעת חציית ים סוף – היה מי שלא ראה את התמונה הגדולה, את גודל השעה, והמשיך להיות מריר וציני.
5. בספרים רבים נכתב שכדאי להתפלל בחג הזה ל"קריעת ים סוף", בכל התחומים. גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית, זה חג שמזכיר לנו שגם כשנראה שאין מוצא, כשהכול מעיק ומחניק – הצלחנו לצאת ממצבים קשים יותר בעבר. ה"ים" יכול להיקרע, והמציאות תמיד יכולה להפתיע ולהשתנות לטובה, לפעמים גם תוך זמן קצר. יש לנו יכולת תמידית להתחדש, לפרוץ, ובעזרת השם להצליח להתקדם.
ובמוצאי החג – המימונה. שבת שלום וחג שמח.
