שבת מיוחדת לפנינו - "שבת שירה". מה היא מספרת לכל אחד ואחת מאיתנו? השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר, פרשת בשלח. מוזמנים להצטרף, מוזמנים לשתף.
1. פרשת השבוע היא פרשת "בשלח", הפרשה הרביעית בספר שמות. היא מתארת את האירוע הגדול שחתם את יציאת מצרים – קריעת ים סוף. אחרי שיעבוד של שנים ארוכות, אחרי המתנה לקיום ההבטחות האלוקיות, המצרים טובעים בים, ועם ישראל נפרד מהם למציאות חדשה. בסוף, הטוב מנצח והנבואות העתיקות מתגשמות.
2. השבת שבה קוראים את פרשת בשלח מכונה גם "שבת שירה", בגלל שירת הים שמופיעה בפרשה, אחרי קריעת ים סוף. יש מנהגים רבים בשבת המיוחדת הזו, שמזכירה את השירה השמחה והמרוממת של אבותינו. פרשנינו מבקשים שנשים לב לא רק לנס, לקריעת הים, אלא לתגובה שלנו – כולם שרו ביחד, בהתרגשות, באמונה, באופטימיות. השירה החגיגית הזו נכנסה לסידור התפילה, וגם היום, יותר מ-3000 שנה אחרי שנאמרה לראשונה, אנחנו אומרים אותה מדי בוקר בתפילת שחרית ונזכרים בסיפור המכונן הזה.
3. הסיפור של קריעת ים סוף הפך לסמל לדורות – על אמונה באלוקים ונחישות (נחשון הוא הראשון שנכנס לים, כזכור), על היכולת לפרוץ קדימה גם במצב שנראה תקוע לגמרי. על כך שהרוע יכול להיעלם ברגע ולטבוע בים, ולא להטריד אותנו יותר לעולם.
4. אבל זה לא הסוף. בהמשך הפרשה מופיעות גם תלונות של העם. אדם יכול לצאת ממצרים, ורגע אחרי קריעת ים סוף להתעלם מהנס שקרה לו, לראות רק את מה שחסר לו, להתמרמר ולהתלונן. אנחנו אלה שבוחרים במה להתמקד, אנחנו בוחרים בין "שירת הים" ל"תלונת הים". זה נכון לגבי אבות אבותינו, שם ביציאת מצרים, וזה נכון גם לגבינו, ברגע הזה ממש.
5. ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם״ - מיד לאחר שהעם מתלונן ומעלה ספקות, האויב עמלק מגיע לנצל הזדמנויות כאלה של שסע פנימי, בלבול ומבוכה, ולהילחם בנו. כשאנחנו מביעים חוסר סולידריות וחוסר אמון ורק מתלוננים כל היום, אנחנו מביאים אותו בהתנהגות שלנו. זה מסר חשוב עד היום.
שבת שלום!
