יש נושאים שעליהם יש הסכמה לאומית: יותר מ־90 אחוז מהיהודים בארץ ובעולם יישבו במוצ"ש לשולחן ליל הסדר ויספרו את הסיפור הגדול והמשותף שלנו. זה פלא: אלפי שנים אחרי יציאת מצרים, גם אחרי כל הטלטלות והגלויות והמלחמות, ולמרות כל האתגרים והפיתויים, נשב גם השנה ליד שולחן עם מצות וארבע כוסות ועם הגדה של פסח ביד.
הרב יעקב אדלשטיין, לשעבר רבה של רמת־השרון, נהג להכריז בתחילת ליל הסדר: "אני עושה את ליל הסדר בדיוק כמו שאבא שלי עשה. והוא ערך אותו כמו אבא שלו, שעשה את מה שעשה אבא שלו, וכן הלאה וכן הלאה, עד למשה רבנו ולבני ישראל שיצאו ממצרים".
עכשיו תורנו. הנה כמה דגשים מתוך ההגדה של פסח:
- כוחם הגדול של הפרטים הקטנים
ההגדה של פסח היא הטקסט הפופולרי ביותר בעולם היהודי. תוכנית הפעלה שנתית, מסע שמוציא אותנו מעבדות לחירות. כדאי לקרוא את ההגדה מראש, להתכונן במהלך השבת, לא להיות מופתעים בלילה הזה אלא מוכנים. יש בהגדה 15 סימנים, 15 שלבים של תקווה, ממצרים ועד לארץ ישראל: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.
אם זה נשמע לכם כמו סינית, שווה לרענן את הזיכרון עם הגדה של פסח עוד לפני הלילה החשוב שלפנינו. לעשות סדר בסדר.
- לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין
זו אחת ההכרזות העוצמתיות בהגדה של פסח, על השאיפה היהודית התמידית לחירות. מי ששואל "איך נחגוג השנה?", אולי לא היה חוגג גם בשנה של יציאת מצרים, כי באותו זמן המצרים עדיין רדפו אחרינו, ולא היה חוגג אחרי אושוויץ, או בתש"ח. ליל הסדר אינו חגיגה כי הגענו ליעד, אלא תזכורת חשובה בדרך אל היעד. זה לילה שיש בו גם מצה וגם מרור, גם "דיינו" על הטוב ועל ה"יש", וגם תפילה ותקווה על ה"אין" שעוד יתמלא, על העתיד.
בלילה הזה, שבו מתפללים רבות גם על החטופים שעדיין בשבי, כדאי להיזכר עד כמה פסח עצמו נתן כוח ללירי אלבג ולאגם ברגר בליל הסדר ההיסטורי שערכו בשבי. לירי הכינה וכתבה כל מה שזכרה מההגדה, והפתיעה את אגם בנוסח המאולתר הזה.
כדאי להיזכר גם במילים המדהימות של נעמה לוי מתוך "הגדת החירות" של מטה משפחות החטופים, שסיפרה אחרי שחזרה מ־477 ימים בשבי חמאס:
"מה שנתן לי את התקווה בשבי זו המחשבה שאולי יום אחד אני אצא משם ואחזור הביתה למשפחתי. כשהיה לי קשה ונמאס בשבי, אמרתי לעצמי שנכון שלנעמה של עכשיו נמאס, אבל אני חייבת לחשוב על נעמה העתידית ועל כך שאם אני לא אוותר, נעמה העתידית שתחזור הביתה כל כך תשמח ותודה לנעמה של עכשיו על שלא ויתרה. חשבתי על המשפחה ועל החברים שלי ועל כל מי שמחכה לי, וידעתי שאני חייבת להיות חזקה גם בשבילם".
וואו. נעמה של עכשיו חושבת על נעמה העתידית, ולכן לא מאבדת תקווה. זכינו לראות השנה הרבה סיפורי מיקרו, שיכולים לתת לנו השראה לחלום על המאקרו. אני זוכרת את שלי שם טוב לפני פסח בשנה שעברה, ואפשר רק לדמיין איך ייראה שולחן החג שלה השנה עם עומר. יש עוד עשרות משפחות כאלה. ומהמשפחות הפרטיות – למשפחה ששמה עם ישראל. קיבלנו רשות לדמיין ולחלום לא רק על נעמה העתידית, אלא על האומה העתידית. לשנה הבאה – עוד יותר טוב.
- וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ
זה חג שבו הילדים במרכז. הם שואלים מה נשתנה, מחזירים לשולחן את האפיקומן, שרים, משתתפים, מספרים את כל מה שלמדו בגן ובבית הספר. ההגדה שמתמקדת כל כך ב"והגדת לבנך" מספרת לנו על ארבעה בנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.
אבידן בית יעקב מהיישוב עלי בדיוק סיים בערב החג להגיד קדיש על בנו, סרן רועי ז"ל, שנפל בקרב בעזה. עם סיומה של שנת האבל, הוא כתב כך:
"בעוד מספר שעות אסיים להגיד קדיש לזכותו של רועי. קצת קשה לי סיום אמירת הקדיש. אצטרך ללמוד קשר אחר עם רועי. אמירת הקדיש מכוונת אותנו. היא מדגישה לנו מה תפקידנו בעולם הזה. אנחנו, העם המיוחד הזה, תפקידנו – לקדש שם שמיים. לחבר שמיים וארץ. לפעול כדי שכל האנושות תהיה מוסרית, לפעול כדי שהטוב ינהל את העולם. יש לנו עוד דרך ארוכה... עד היום, שלוש פעמים בכל יום, נזכרתי דרך אמירת הקדיש לכוון כך את חיי, לאורו של רועי. עכשיו ללא אמירת הקדיש זה נראה קשה יותר. אצטרך להתאמץ יותר בקשר עם רועי. מעתה, עם סיום אמירת הקדיש, אצטרך לקבל על עצמי לפעול יותר, לעשות יותר, לדאוג שהעולם יהיה טוב יותר".
- בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם
המשפט המפורסם הזה מתוך ההגדה מזכיר לנו שזה לא סיפור היסטורי אלא סיפור אקטואלי, ושגם אנחנו בדורנו לא לגמרי בני חורין. חג הפסח הוא קריאה לכולנו לתת דרור לנשמה שלנו, שמשועבדת לכל כך הרבה דברים.
השבוע, ממש בערב פסח, מנכ"ל חברת Shopify, טובי לוטקה, הודיע ליותר מ־8,000 עובדיו על שינוי דרמטי. ענקית הסחר הזו, שנסחרת סביב שווי של 100 מיליארד דולר, לא תגייס יותר עובדים חדשים אלא אם יוכח שאי־אפשר לבצע את עבודתם בעזרת AI. לוטקה כתב שהוא לא רק מצפה שכל עובד ישתמש ב־AI, אלא שכל עובד שמבקש תוספת כוח אדם או משאבים, יהיה חייב להראות מדוע AI לא מספיק לשם כך.
לוטקה לא לבד, זו המגמה בשוק העבודה, וייתכן שהאנושות כולה תעבוד הרבה פחות בקרוב. יהיה לנו הרבה יותר זמן חופשי. מה נעשה איתו? האם נהיה בני חורין? האם תהיה מכת אבטלה, או מכת התנדבות ולימודים?
כשהמכונה תחליף אותנו בכל כך הרבה תחומים, מה יישאר אנושי? כשיהיה לנו זמן פנוי, האם נחליט רק לזרום או גם לצמוח? מה יעשה האדם המודרני שכבר לא יהיה משועבד לשעון נוכחות? מה היתרון של האדם, שנברא בצלם אלוקים, על המכונה?
אם בכל דור ודור צריך לצאת ממצרים, זו השאלה לדור שלנו.
שבת שלום, חג כשר ושמח.
הסטטוס היהודי
"השנה נאכל את המרור ובליבנו תפילה: שעם ישראל כבר עבר את כל שלבי המרירות. במצרים, בגלות בבל, באינקוויזיציה, במסעות הצלב, בגירוש ספרד, בשואה, במלחמות ישראל. נתפלל מעתה לשלבים של אור, גאולה, נעימות ומתיקות" (הרב יוסף צבי רימון)
