שיעורים ממירב ברגר: טור לפרשת בוא תשפ"ה

בכל שנה קוראים את הפרשה הזו, שמספרת על יציאה מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה. השנה עושים זאת כשמצד אחד אחים ואחיות שלנו יוצאים פיזית, מחושך לאור, אבל תוך דיון מייסר על המחיר הכבד ועל עתידם של החטופים אחרים, שעוד זקוקים ליציאת מצרים
משלהם. פרשת השבוע היא פרשת "בוא", בספר שמות. הנה כמה טעימות.

וּלְמַעַן תְסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְך וּבֶן בִנְך אנחנו עם של משפחות. של קשר בין-דורי. יש לי כל כך הרבה זיכרונות, סיפורים ורגעים עם מירב ברגר, אימא של התצפיתנית אגם ברגר שחזרה השבוע הביתה. בכולם היא ביקשה מהקהל לזכור את הסיפור הגדול הזה, מדור לדור. הנה כמה פלאשבקים בהם נזכרתי השבוע:

מירב במפגש עם יהודים בחו"ל, אומרת להם: "אגם נחטפה כי היא יהודייה, תהיו יותר יהודים, תקרבו יותר יהודים". מירב בקבר רחל, בכותל, באינספור אירועים של חיזוק ותפילה, לפעמים עם אלפי אנשים מולה בבנייני האומה ולפעמים במפגשים קטנים ואינטימיים: "פרשת השבוע – התחלתי ללמוד רק עכשיו וזה נותן לי כזה עוגן, כזה מצפן". מירב מצלצלת אליי מהדרך להרצאה, להתייעץ עם הרעיון שלה על הפרשה מספיק יחזק אחרים. מירב משיקה יוזמה למען טהרת המשפחה, כלומר טבילה במקווה, ומבקשת בישירות, וגם בהמון הומור, מנשים להתפלל למען אגם כשהן טובלות. במקוואות ברחבי הארץ מופיעות מודעות מרגשות מטעמה, שמזכירות דווקא שם את השם שמיליונים בעולם היהודי אמרו השנה: אגם בת מירב. מירב מגיעה לכל אירוע עם החולצה שלה ושל כל המשפחה והחברים, ועליה המשפט המפורסם של אגם: "דרך אמונה בחרתי". מירב במפגש עם שורדי הנובה: "אל תפחדו לחיות, לרקוד, לשמוח. אני אומרת לכם את זה כאימא של חטופה: אל תרגישו רגשות אשם. אני רוצה לראות אתכם מחייכים". מירב בחג שמחת תורה תשפ"ה, שנה בדיוק ליום החטיפה, מוקפת מאות אנשים, עומדת מול ספר תורה ומדברת מהלב. זה היה מעמד שעוד לא מצאתי את המילים לתאר. אולי בעתיד. למען תספר.
תודה, מירב, שסיפרת לנו.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵינוּ, בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ, כִּי חַג ה' לָנוּ. משה רבנו מציג בפני פרעה דרישה ברורה: את כולם. אף אחד לא נשאר מאחור. כל עם ישראל יוצא יחד ממצרים, כי הסיפור הגדול שלנו הוא משותף. התגובה של פרעה היא: "לֹא כֵן! לְכוּ נָא הַגְּבָרִים...". אצל פרעה אין סולידריות, אין תפיסה שבה לכל אחד יש תפקיד ושליחות ומשמעות.

וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם... וַיְהִי חֹשֶׁךְ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם... וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... בפרשה מופיעות שלוש המכות האחרונות מתוך עשר המכות. שבע מכות כבר התרחשו בפרשה הקודמת, והשבוע - ארבה, חושך ומכת בכורות, שהיא הקש ששובר את גב הרשע. המכות אינן סתם מעשי ניסים חסרי משמעות, זו סדנה חינוכית. הדגמה איך כל כוחות הטבע, שהמצרים ראו אותם כאלילים, אינם קדושים. הם רק כלים, רק אמצעים.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. באמצע הדרמה, אנחנו מקבלים את המצווה הראשונה – קידוש החודש. כלומר, לציין את ראשי החודשים העבריים, ולקדשם. בסך הכל מופיעות בפרשה 20 (!) מצוות שונות. למשל,  תפילין: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, וגם ליל הסדר וכל מצוות הפסח: שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.
למה הפרשה שבה יוצאים ממצרים, היא גם הפרשה שבה מופיעה המצווה הראשונה? יש כאן מסר עמוק וחשוב.

אם אתם מבולבלים בימים אלה ומתקשים להכיל את כל האירועים, תסתכלו על המנגנון שהפרשה מציעה. באמצע העלילה ההיסטורית, המרתקת, הסוחפת, אנחנו מקבלים עוגנים. רגע אחד מתוארת מכת בכורות וכל הבנים הבכורים במצרים מתים, ורגע אחד אנחנו מקבלים מצווה מעשית – לקדש את החודש. ואז פרעה מודיע שעם ישראל יכול לצאת, אבל ממש תוך כדי הדרמה הזו אלוקים מצווה עלינו להניח תפילין ולחגוג את ליל הסדר בכל דור ודור.

כי התורה היא לא ספר עלילתי ולא סרט. היא תורת חיים. ולכן בתוך הרגעים הכי עוצמתיים, בתוך ה"וואו", היא נותנת לנו עוגנים נצחיים, היא מכניסה את הערכים
לתוך השגרה, לתוך חיי היומיום. הוא צורבת בנו לנצח את הסיפור בצורה הכי מעשית.
גם בתקופה הזו, יש פה קריאה לתעל את כל הרגשות הסוערים שלנו לעשייה חיובית.

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
ושוב, הדור הבא הוא העיקר. כל ההתרחשות הזו היא למען עתיד ילדינו, למען העברת
הערכים והמסר. השבוע כתב לי אביגדור ברטוב, מהשבעה על אביו, כמה מילים על גיבור אלמוני: "אבא שלי, פרופ' בנימין ברטוב, נפטר השבוע בגיל 82 הוא נולד למשפחה של ניצולי שואה משני הצדדים, ולכן לקח על עצמו להחזיר את מיליון וחצי הילדים שנלקחו לעם ישראל בשואה. אבא היה מומחה בעל שם עולמי בתחום פוריות הגבר. לפני עשרות שנים חשבו שהכל תלוי רק באישה. אבא לקח על עצמו ללמוד את הנושא הזה לעומק. במעבדה קטנה באוניברסיטת בר־אילן הוא פיתח שיטת טיפול חדשנית. זוגות שהיו אחרי סבבים
קשים, יקרים וכואבים של טיפולי פוריות אצל האישה, גילו אצלו עולם חדש של פתרונות. גברים שנחשבו עקרים, הפכו אחרי שימוש בשיטות שלו לאבות לילדים. הרגשנו שמה שאבא עושה זה פשוט תחיית המתים".

והגדת לבנך. תודה לפרופ' ברטוב על קיום המצווה הזו בדור המיוחד שלנו. שנצא מחושך לאור, כולנו, בכל התחומים. שבת שלום.

הסטטוס היהודי

"וְאַתָּה אַל תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנָן וְאֵין מַחֲרִיד. אַתָּה אַל תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם ה', כִּי אִתְּךָ אָנִי." (ההפטרה שקוראים השבת, שמתארת את היציאה מהשבי הרחוק של כל עם ישראל, מתוך שלום וביטחון)

השיעור השבועי

הפודקאסט השבועי, באנגלית: