האם שמעתם על כך? טור לפרשת וישב וחנוכה תשפ"ה

1.
שמעתי השבוע משפט יפה: "גם את סיפור יציאת מצרים, אפשר לשמוע מפרעה ולא ממשה רבנו". כלומר, השאלה בחיים היא מי מספר לך את הסיפור. מי מפרשן לך את המציאות ומסביר לך מה התמונה הגדולה, לאן הולכים ולמה. בשבוע שעבר פורסמה פה שורת אירועים חיוביים, בונים, שהביאה לכמות תגובות חריגה. אנשים רוצים לספר על עוד כאלה, וגם לשמוע על עוד. אז הנה מקבץ נוסף. דברים שהתרחשו בימים אלה בישראל. בחנו את עצמכם: האם שמעתם עליהם? כמה מקום אירועים של צמיחה ואחדות תופסים בתודעה שלנו?

* יישוב חדש הוקם ליד ערד, "מצפה יהונתן". שני קילומטרים מצפון לערד, עלתה השבוע לקרקע קבוצה של 20 משפחות צעירות, עם עשרות ילדיהן. מדובר בפרויקט שבו ראש עיריית ערד יאיר מעיין, יחד עם תנועת "השומר החדש", סילקו חסמים ותקתקו עניינים, כדי לקבוע עובדות טובות בשטח. האזור הזה, שנקרא בקעת ערד, נחשב מופקר. הוא מסלול חביב על חוליות של גנבים. "עוד לפני כל ועדות החקירה, אירועי שמחת תורה מלמדים אותנו לקחת אחריות", כתבה לי אחת התושבות החדשות של המקום. "אנחנו רוצים לשמור על קרקעות הנגב, למען מציאות ביטחונית אחרת". אבל זה לא רק ביטחון. היישוב אמור לעסוק גם בחקלאות, וגם החינוך מתברך מכך: המשפחות כבר רשמו יותר מ-50 ילדים למוסדות חינוך בערד, שסובלת מהגירה שלילית ופתאום חווה מגמה הפוכה. אלה לא רק 20 משפחות, אתוס ההתיישבות צריך לחזור לאופנה בכל רחבי הארץ, והם מראים את הדרך.

והנה הסיפור שמאחורי השם מצפה יהונתן: בסיס האימונים של חטיבת הנח"ל נצא בסמוך. מפקד חטיבת הנח"ל, יהונתן שטיינברג, עוד הספיק להיפגש עם היזמים של הרעיון לפני ראש השנה תשפ"ד. הוא התלהב. בשמחת תורה יצא להציל חיים ונפל בקרב מול מחבלים. היישוב החדש נושא את שמו.

• ומה קורה ביישובי העוטף? ניצוצות מופלאים של שיקום ותקומה. בקיבוץ בארי, במעמד מרגש, נערכה בפעם הראשונה מאז הטבח ב-7.10 בר מצווה, לאדם בטיטו. סבא של אדם איבד את אחותו בשמחת תורה. היא נרצחה בביתה. אדם עצמו היה בממ"ד 16 שעות רצופות של תופת, עם משפחתו. השבוע חזר לבארי ועלה לתורה לראשונה, בבית הכנסת של הקיבוץ. מזל טוב, אדם.

• זוהי הרוח גם בחקלאות. לפני כמה ימים נזרעה לראשונה בבארי שעורה מזן חדש, בשדות שהיו לשדה קרב. חיים ילין מספר: "זו הפעם הראשונה שזורעים שעורה לוויסקי ישראלי, פעם ראשונה שאנחנו לא תלויים בשעורה מחו"ל. הכל חדש לנו: האדמה, הזנים והמים. יש התרגשות ויש תקווה, יש עשייה שמשכיחה לרגע את הכאב, יש חיבור של אדם לאדמה. לב פועם. מי וייתן ונוכל להרים צ'ייסר עם החטופים שישוחררו". אמן.

• ובקיבוץ ניר עוז נערך טקס פרידה והריסה, שמסמל את תחילת ההקמה מחדש. "הגן הכחול", אחד המבנים המפורסמים והסמליים של הקהילה, נהרס בטקס עצוב-חגיגי, כדי לפתוח דף חדש. 60% מהבתים של ניר עוז נפגעו, רבע מהאוכלוסייה נרצחה ונחטפה, וכדי לבנות צריך להרוס. ירידה לצורך עלייה. "זהו רגע של עוצמה של קהילה שבורחת להיבנות מחדש מתוך חורבן", נכתב בהזמנה לאירוע. ההזמנה הסתיימה כמובן במשפט שמתווה את הדרך כבר שנים ליישובי העוטף: "לא עייפי דרך, כי אם מפלסי נתיב".

• וכמה מילים על הרוח הזו גם בקרב משפחות החטופים: אלה ימים כל כך מתוחים. ימי מבחן. שמועות, פייק ניוז, עצבים. חשוב להפגין עוצמה וחוסן, בלי ליפול לספינים של האויב שמנסה לסכסך בינינו.
בקריית ביאליק התכנסו השבוע למעלה מ-200 נשים לכבוד יום ההולדת ה-22 של החטוף מתן אנגרסט. אימא שלו ענת סיפרה איך התמיכה של העם היהודי כולו נותנת לה כוח, והשיקה את אתר "מעשים טובים למען מתן", יחד עם בית חב"ד המקומי. אנשים מתבקשים להיכנס ולבחור מצווה ומעשה חיובי למענו. "גם זו הפגנה", אמרה לי בסוף הערב אחת המשתתפות.
בפתח תקווה תערוך השבוע משפחת גלבוע הכנסת ספר תורה, למען בתם החטופה דניאלה גלבוע. האימא אורלי שלחה לי את ההזמנה בהתרגשות. האירוע ייצא מפתח ביתם אל בית הכנסת הסמוך ויחבר את כל המגזרים שמקיפים אותם. הוא יסתיים בהדלקת נרות חנוכה חגיגית, בתקווה שבקרוב האור ינצח את החושך.
והשבת הזו, של פרשת "וישב", הוכרזה כ"שבת למען החטופים". קבלות שבת קהילתיות יתקיימו ברחובות הערים, שמותיהם הודפסו כדי להזכיר אותם בתפילה בהדלקת נרות, וכל אחד מתבקש להוסיף אור וטוב, למענם.
אלה רק כמה דוגמאות. אירועים כמעט סמויים, אבל עוצמתיים וחשובים. שנדע לספר נכון את הסיפור.

2. קצת על הפרשה ועל חנוכה:

• פרשת השבוע, פרשת "וישב", היא הפרשה התשיעית בספר בראשית. הפרשה מתחילה לספר את הסיפור המפורסם של יוסף והאחים שלו, שימשיך עד סוף ספר בראשית, מהמריבה הקשה ביניהם ועד הפיוס והאיחוד.
• 12 הבנים של יעקב מייצגים את השבטים השונים בעם ישראל. פרשנינו מסבירים שבכל שנה אנחנו קוראים את הפרשה כדי להיזכר שבמשפחה של יעקב היו בנים שונים, עם תפקידים שונים, שהיו צריכים לחיות ולפעול ביחד. נשמע מוכר. יש משפט יפה שקובע: העם היהודי הוא העם הקטן ביותר – אבל המשפחה הגדולה ביותר.
• הפרשה מתארת את האתגרים הרבים בחייו של יוסף, אבל גם את התגובה שלו לכל הקשיים. בכל מקום שאליו יוסף מגיע, הוא בוחר להאיר. האחים שלו זורקים אותו לבור, והוא לא מתייאש. אחר כך הוא נמכר לעבד, ואז עומד בפיתוי מול אשתו של פוטיפר, ולבסוף נזרק לכלא במצרים. בכל מקום הוא מייצג ערכים, אמונה באלוקים ומעורר כבוד והערכה.
• פרשת השבוע וחג החנוכה מתחברים השנה היטב. בפרשת וישב, יוסף נמכר למצרים, ואז חי שנים בתוך תרבות מצרית זרה, תוך שמירה מרשימה על נאמנות לזהותו. בחג החנוכה ניסו לגזור עלינו גזירות נגד יהדותנו, ונלחמנו ונאבקנו כדי לשמור על ערכינו ולא להיטמע. במובן מסוים זה האתגר גם היום: העולם גלובלי, התרבות מסביב קורצת ונוצצת, הכול פתוח ונגיש וחופשי, ועדיין, נר החנוכה הקטן ממשיך להאיר את הדרך ולא נכבה לאורך השנים.
• ביום רביעי בשבוע הבא נדליק בכל העולם היהודי נר ראשון של חנוכה. השנה במיוחד אנחנו מתפללים ופועלים – שהאור יילך ויגדל, וינצח את החושך.
שבת שלום וחנוכה שמח.

הסטטוס היהודי

הסטטוס היהודי: "הַנֵּרֹות הַלָּלּו אנּו מַדְלִיקִין, עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאֹות, וְעַל הַתְּשּועֹות וְעַל הַמִּלְחָמֹות, שֶׁעָשִיתָ לַאֲבֹותֵינּו בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְמַן הַזֶּה"
(לקראת הדלקת נרות החנוכה השבוע, ביום רביעי בערב)

השיעור השבועי לפרשת וישב ולחנוכה תשפ"ה

: