מוכנים לעלות קומה? טור לפרשת לך לך תשפ"ו

1

ישבתי השבוע עם מילואימניק בן כ־35 שחזר מלבנון אחרי כמה סבבים בעזה ועוד אחד באמצע, ביו"ש. הוא לא דיבר על עסק שקורס, ברוך השם, או על אתגרים בבית, אלא על משהו שעבורו לא צריך הד־סטארט של גיוס המונים: משמעות. הוא לא יכול ולא רוצה לחזור למשרד שלו עם הכיסא והמחשב ולהחתים כרטיס בבוקר בכניסה. יש כאלה שאולי מתגעגעים לשגרה, אבל לדבריו, רבים מרגישים שהם צריכים לחזור למשהו עמוק, גדול, משפיע. חבר אחד שוקל הסבה לרפואה, האחר לחינוך. עוד חבר שלו כבר יצא לחנך בעוטף עזה, במסגרת לא פורמלית. הוא עצמו חושב שהסברה ישראלית בחו"ל היא המשימה הדחופה שלו.

לצד הסיוע וההכרה בצורכי המילואימניקים, לצד העיסוק בפוסט־טראומה ובעזרה לעסקים, זו הייתה שיחה מרעננת, אפילו מרגשת, שמעידה אולי על עידן חדש. אדם מחפש משמעות, מילואימניק מחפש משמעות.

2

וממש באותו הקשר, עוד קצת מהשפה החדשה הזו. השחקן היהודי־אמריקאי מייקל רפפורט ידוע בתמיכה שלו בישראל. השבוע פירסם פוסט שהוא הרבה יותר מפוסט. הוא העלה, לחשבון של 1.9 מיליון עוקביו, תמונה שלו עם תפילין, וכתב: "התחלתי להניח תפילין לפני כשנתיים. איזו תפילה יהודית יפה ועוצמתית. אם להיות כן, גדלתי בניו־יורק וחשבתי שזה מוזר כשאנשים אחרים עושים את זה. אבל עכשיו? כשאני מניח תפילין בבוקר, אני מרגיש מרוכז, טעון, ערני, מקורקע – כאילו אני יוצא מהבית עם שיריון. עם ישראל חי".

רפפורט פירסם אינספור טקסטים של הסברה ישראלית כלפי חוץ, אבל כאן לראשונה עסק בהסברה יהודית כלפי פנים. הוא קיבל 33 אלף לייקים, ובטח גם אלפי הנחות תפילין שהגיעו בעקבות זאת. יומיים אחר כך פירסם עוד תמונה שלו עם תפילין, ביער, בטבעיות, כאילו היה זמר ישראלי מתחזק.

התופעה הזו מכונה "יהודי ה־8.10", היהודים בעולם שהתעוררו ביום שאחרי והחלו לחזור אל הזהות שלהם. היא שקטה, כי אין פה כותרות דרמטיות, אבל משמעותית מאוד. מיליוני אחים ואחיות מחשבים מסלול מחדש.

3

ראיתם את העצרת החרדית בבני־ברק? המילים האלה יורדות לדפוס לפני העצרת בירושלים, אבל אחרי העצרת בבני־ברק, שעליה בטח לא שמעתם. חבל. זה חשוב.

ג'ולי קופרשטיין, אמו של החטוף בר קופרשטיין, חלמה על העצרת הזו כשנתיים. בעלה טל, שנפצע בתאונת דרכים, רשם שיאים של גבורה נפשית וגופנית כשהצליח לעמוד על הרגליים וחזר לדבר, "למען בר".

באותו הזמן היא רשמה שיאים של עוצמה אמהית ויהודית, כשהובילה לחיבור חשוב ועמוק בין ציבור חילוני לחרדי. ראיתי אותה בשבתות, בחגים ובימי חול, כותבת שפה חדשה. בפעם האחרונה נפגשנו ממש לפני העסקה, כשהיא הובילה שבת של סטודנטים וצעירים ששמרו ביחד את השבת הראשונה של השנה בירושלים.

בשעות הכי מתוחות אז, כשכולם התעדכנו מה עולה בגורל העסקה, ג'ולי אמרה: "העסקה שלי היא לא רק מול חמאס. הם הרי רוצים אותי חלשה, פסיבית, מיואשת. העסקה שלי, שלנו, היא מול ריבונו של עולם. יש לנו חלק בעסקה הזו: מי אנחנו, איך נתנהג, מה נעשה. כמה מאוחדים נהיה? כמה שמחים?"

ובמשך שנתיים היא דמיינה איך ייראה המסע הביתה: "כשבר יגיע, המסע שלנו הביתה יעבור דרך בני־ברק, העיר שלא הכרתי, אבל אימצה אותי והייתה לי לבית. אנשים לא מכירים באמת את הציבור הזה, לא רואים את הטוב שבו".

וזה קרה. אלפים ליוו השבוע את בר ברחובות העיר, שרים ורוקדים סביבו. הוא הגיע עם בני משפחה וחברים, ממש לא במראה חרדי, אל האולם של מועצת העיר, שם נשאה ג'ולי נאום מרגש. היא סיפרה שבמרכז הרפואי שיבא נתנו לה לישון ליד בר במלונית היולדות, והיא הרגישה שזה ממש מתאים. זו באמת לידה. בסוף רשימת התודות הודתה לעם ישראל, פשוט "על כל דמעה ודמעה".

ואז השיירה הובילה את הבחור הצעיר שעבד במסיבת הנובה ישר לביתו של הרב משה הלל הירש, ממנהיגי הציבור החרדי, לשיחה קצרה. הסתכלתי על ג'ולי מספרת לרב על השנתיים שעברה, וחשבתי שאחת כמוה יכולה באמת לגשר ולמצוא פתרונות.

סגן ראש העיר שלמה אלחרר אמר באירוע: "בר, לא רק אתה חזרת הביתה. אתה מחזיר את כולנו הביתה".

הלוואי. השיח והשפה של החטופים שהתראיינו השבוע בשלל תוכניות וכתבות מעידים שהם עלו קומה. הלוואי שהם יעלו גם אותנו – בפוליטיקה, בתקשורת, ברשתות – ביחד איתם.

4

ולסיום, תזכורת:

• פרשת השבוע היא פרשת לך לך, הפרשה השלישית בתורה. אחרי פרשת בראשית ופרשת נח, אלוקים פונה לאברהם אבינו ולשרה אמנו, לצאת לדרך, ללכת לארץ ישראל ולהקים אומה.
• אברהם ושרה הם גם היהודים הראשונים וגם העולים החדשים הראשונים. "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", נאמר להם. הם הראשונים שהגיעו לארץ ישראל וקראו לה בית.
• בפרשה מופיעה מצווה אחת בלבד מתוך תרי"ג מצוות, המצווה הראשונה שאברהם אבינו מקיים: ברית מילה. כמעט מאה אחוז מצאצאיו מקפידים עליה עד היום.
• שימו לב למילים "לֶךְ לְךָ" (קשה לתרגם אותן מעברית לשפה אחרת). הציווי הראשון ליהודי הראשון הוא תתקדם קדימה. תלך. תזוז. תנוע. תפעל. אל תעמוד במקום. תהיה שליח עם תפקיד בעולם הזה. פרשנינו אומרים שהקריאה הזו של אלוקים עדיין מהדהדת בעולם, ואנחנו צריכים רק לשמוע.
• אבל ההליכה היא לא החוצה אלא פנימה. לך – לך. לגילוי העצמיות שלך, השליחות שלך, הנשמה שלך. שנזכה ללכת בעקבותיו של אברהם.

שבת שלום.

הסטטוס היהודי:

"הערכים של אברהם אבינו סתרו את הערכים המקובלים. הוא עלה על בימת ההיסטוריה, וכל חייו היו אמונה באלוקים, תוך מחאה חריפה נגד רוח הדור, נגד האלילות. איך יכולנו להתקיים, ואיך נוכל להתקיים, אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות במיעוט?" (הרב שמשון רפאל הירש)

השיעור השבועי לפרשת לך לך תשפ"ו