1
הטקסט הבא לא הוקרא בשום מקום. דיצה אור הכינה אותו מראש, טרחה על הקובץ הזה ארוכות, אבל בסוף, מרוב התרגשות ונאומים וחיבוקים, הוא לא נאמר. החטוף אבינתן אור חזר השבוע ליישוב שילה, ועצר בכל תחנה בדרך. ילדים ומבוגרים חיכו לו שם, נרגשים. מועצת בנימין ליוותה כך בדממה ובדמעה בשנתיים האחרונות עשרות נופלים, מטובי בניה. זה היה ממש ריפוי לעמוד שם באותן צידי דרכים השבוע עם דגלים ולראות, להבדיל, מישהו שב מן השאול.
אז הנה חלק ממה שלא נאמר באירוע, אבל ראוי להתפרסם: "אחיי ואחיותיי, אל הנער הזה התפללתי, כך אמרה כאן חנה בשילה, לפני אלפי שנים. אל הנער הזה התפללנו ביחד. תפילותינו התקבלו. יעקב ניצן, אביו של שכננו גלעד ניצן הי"ד, שנפל בקרב גם למען אבינתן, שלח לי פירוש על פרשת השבוע. מוסבר שם שעם ישראל לא יכול להיות משועבד, פשוט לא יכול להיות עבד. לעולם לא נסכים לחיות חיי שבי. וגם כשהוא משועבד, רוחו הפנימית של עם ישראל שואפת להיות חופשית.
"במשך שנתיים תהינו למה אנחנו לא מקבלים סרטון של אבינוש. השבוע שמענו ממנו שבכל פעם שבאו לצלם אותו, הוא דיבר ביובש, בדלות, ממש לא שיתף פעולה. לא רצה לעזור להם בלחץ הפסיכולוגי על דעת הקהל בישראל, לפמפם תעמולת חמאס ולסיים את המלחמה. שמענו ממנו גם על מבצע הבריחה המטורף שלו מהשבי, מבצע שכמעט הצליח. הראש שלו כבר היה מחוץ למנהרה, אבל תפסו לו את הרגליים ברגע האחרון".
אלה רק חלק מהפרטים שהולכים ונחשפים כעת, כל אחד מ־20 החטופים החיים וסיפורו המדהים, וגבורתו הייחודית.
"אבינוש", ממשיכה דיצה, "ככל שאתה היית שם מבודד, אנחנו כאן היינו עטופים. והטוב הזה עלה על גדותיו וגלש והגיע גם אליך ונתן לך כוח".
היא דיברה כך בכל השנתיים האחרונות. לא תמיד הבינו אותה. דיברה על תודעה של חירות, ביקשה שיעשו איתה דמיון מודרך של אבינתן נכנס הביתה, הובילה מעמדי תפילה נשית כמעט תנ"כיים, סיפרה בכל העולם על כלים טיפוליים מעולמה של תורת החסידות שעוזרים לה.
השבוע פורסם שאבינתן איבד שלושה סנטימטרים מגובהו בשבי, כי הגוף שלו פשוט קטן ונחלש. הוא צריך להתחזק כעת. שכנה של דיצה אמרה לי שהיא מרגישה להפך, שדיצה הוסיפה לה גובה, וזקפה את קומתן של כל מי שליוו אותה בתקופה הזו.
זו לא רק היא. כתוב במקורותינו שבזכות נשים צדקניות, עם ישראל ייגאל. ראיתי השבוע את ילנה טרופנוב שחזרה מהשבי מדברת מול כאלף נשים בבית העם של העיר רחובות, ואת ורדה בן ברוך, הסבתא של עידן אלכסנדר, מדברת מול כ־500 נשים בבית הכנסת ישורון בירושלים. בלי לתאם כמובן, שתיהן חוזרות בדיוק על אותו "דף מסרים" קדוש, מחזק, מרומם. תדר עמוק של אחדות וזהות יהודית שרק הן מבינות, ושחשוב להן מאוד לחלוק ולשתף. הסתכלתי מהצד ותהיתי מהו המעמד הזה. זו לא הרצאה רגילה, זו לא הופעה, אולי זה פשוט מעמד שיוצאים ממנו קצת גבוהים יותר. ובסופו, כולן עומדות בתור דקות ארוכות כדי לחבק אותן.
נחזור לטקסט של דיצה. לקראת סיום היא שוזרת באופן מרגש פסוקי אבל ופסוקי שמחה, הופכת נכסי צאן ברזל לטקסטים אישיים מאוד, ואז מזכירה את כל המשפחות השכולות במועצה, אחת־אחת, ומוסיפה עוד שורה עצובה: "כאב צורב וקושי מיוחדים יש לנו היום, בגלל משפחות אפטר וזולדן, שרוצחי יקיריהן משתחררים כעת הביתה במסגרת ההסכם. אנחנו נרדוף אותם עד שנשמיד אותם".
ולסיום, בקובץ שלא הוקרא: "ומכאן והלאה – עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, עד לגאולה השלמה".
2
פרשת השבוע היא פרשת נח. בשבוע שעבר העולם נברא, בפרשת בראשית. לאן הסיפור ממשיך, ואיך זה קשור אלינו, כאן ועכשיו?
- וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹוקים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. התורה לא מטשטשת ולא מייפה את המציאות. אחרי סיפור הבריאה החגיגי, האנושות חוטאת. מציאות מלאה בשחיתות, גניבה, אלימות. אלוקים מחליט להביא מבול על הארץ, ולהציל רק משפחה אחת, משפחתו של נח.
- "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה", נאמר לנח. פרשנינו מסבירים לאורך הדורות שהסיפור הזה הוא גם סמלי, ומדבר עלינו: יש מבול בעולם. מבול של טרדות וחרדות, של הסחות דעת ורעש בלתי פוסק. זה היה נכון עוד לפני הווטסאפ והרשתות החברתיות, וזה הולך וגובר. כל אחד צריך שתהיה לו "תיבת נח" לברוח אליה. להתכנס. להתמלא בכוחות. יש פרשנים שמסבירים שהשבת היא תיבת נח שבועית. יש כאלה שמדברים על תפילה או לימוד תורה. זוהי קריאה לכל אחד להכין מראש תיבת נח כזו, למצוא עוגנים שמחזיקים אותנו יציבים יותר בטלטלות החיים.
- שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹוקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. נח יוצא מן התיבה, האנושות מתחילה מחדש, ומקבלת הוראות: פרו ורבו, כלומר תמשיכו את מלאכת הבריאה והיצירה וההולדה. וגם – לא תרצח. האדם נברא בצלם אלוקים. כמה פשוט, כמה לא כולם הפנימו עד היום.
- וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם. רבים חושבים שפרשת נח עוסקת רק בתיבת נח, אבל גם הסיפור המפורסם של מגדל בבל מופיע בהמשך. כשקראתי את הפסוקים השנה, חשבתי על ה־AI. האנושות מנסה להיות חכמה יותר מעצמה, להגיע לשמיים, להשתמש בטכנולוגיה כדי לפרוץ גבולות, ויש חשש מאיבוד שליטה. סיפור מגדל בבל מסתיים בכך שכל אחד מקבל שפה משלו, ארץ משלו. יש ערך בתרבויות שונות ובפיזור החוכמה והכישרון ברחבי העולם. הניסיון של האדם להפוך לאלוקים, נכשל.
- ובסיום הפרשה – ניצוץ של תקווה. תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם. אחרי כל הכישלונות והניסיונות, אברהם אבינו נולד. בשבוע הבא, בפרשת "לך לך", הוא יעלה על בימת ההיסטוריה, ולא יירד ממנה עד היום.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי:
"כאשר נדמה לאדם שהמצב גרוע, העצה העתיקה היא 'עשה לך תיבה'. תמצא לך 'תיבת נח' משלך, שתציל אותך מן המבול" (הספר "נתיבות שלום")
