גם אם קראתם את פרשת השבוע בשנה שעברה, זה לא אותו דבר השנה. מול קולות של ייאוש ודשדוש, מול טקסטים שנשמעים העתק־הדבק מלפני 7.10, פרשת עקב של תשפ"ה היא ממש מסמך מודיעיני דחוף. זו הצוואה של משה רבנו, הטקסט שהוא השאיר לנו לדורות, והיא מלאה במסרים על שליחות והגשמה, על רוח האומה, אחדותה, והחזון המשותף שלה. עברנו תקופות קשות הרבה יותר, וצלחנו אותן. הנה כמה טעימות.
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם – וְשָׁמַר ה' אֱלֹוקיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. יש לארץ הזאת כללים, אומר לנו משה רבנו. בכניסה לארץ כאילו ניצב שלט: נא להתנהג בהתאם. במדבר סיני קיבלנו תורה מן השמיים. המטרה היא ליישם אותה בארץ, לחיות אותה בפועל. משה רבנו יודע שננסה, ניכשל, נתקן, הוא מתאר את כל העליות והירידות. אלברט איינשטיין אמר שאי־שפיות היא לחזור על אותה הפעולה ולצפות בכל פעם לתוצאה אחרת. זה נכון גם ברמה הלאומית. בית המקדש נחרב פעמיים ויצאנו לגלות, כי לא היינו נאמנים לעצמנו, לזהותנו, לארצנו.
כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. משה רבנו מתחנן להיכנס לארץ ישראל ולא זוכה. אנחנו זוכים, והוא מפציר בנו: זו ארץ טובה. תדעו זאת, תשמרו עליה, תאהבו אותה. משפחה שטיילה השבוע בצפון סיפרה לי שעבורם כל תמונה משפחתית עם סלפי קצת עקום הייתה גם תמונת ניצחון. המעיינות, הנחלים, הצימרים, המסעדות, הכל מחכה וקם כעת לתחייה.
מדהים לחשוב איפה היו כוחות רדואן של חיזבאללה ב־7.10 בבוקר, כשנסראללה עוד שקד על תוכנית "הפלישה לגליל". יום החורבן בדרום היה יום ששינה אסטרטגית את המציאות בצפון. איומים של שנים בסוריה ובלבנון נעלמו. ובתוך כל זה, כל צימר שנזמין חשוב. בשנתיים האחרונות התושבים שם שילמו מחיר כלכלי ואישי כבד, ולהגיע לשם עכשיו זה הרבה יותר מחופשה. בעל עסק בצפת סיפר לי כמה שמח לראות השבוע קצת תורים. ארטיק שקונים לילד ביציאה לדרך בתל־אביב הוא לא כמו ארטיק שקונים לו כשמגיעים לקריית־שמונה.
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ... וְרָם לְבָבֶךָ... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". אחרי מלחמת יום כיפור הרבו לצטט את הביטוי הזה, "כוחי ועוצם ידי". זו הייתה הקונספציה. שאנחנו בלתי מנוצחים, בעקבות מלחמת ששת הימים. היינו מלאים בעצמנו, עיוורים לסכנות. טעינו.
זה בדיוק מה שמשה רבנו מזהיר מפניו. הוא לא מזהיר מפני כישלון אלא מפני הצלחה. מפני חברה כה מוצלחת, שהיא כבר מתמלאת בשיכרון כוח, בגאווה, ביוהרה. המטרה היא להצליח לאורך זמן לחיות בתודעה של ענווה ואמונה. הנה דוגמה אחת יפה.
בשבוע שעבר כתבתי כאן על ריני בינשטוק, שהגיעה כעת לגיל 105, ובמשפחתה העריכו שהיא היהודייה המבוגרת בעולם. שמחתי לקבל תיקון ממשפחת מאמו: ריני היא צעירונת ביחס לעליזה מאמו, שבעוד כמה חודשים תחגוג 106 שנים. נכדה אילן שבח מספר:
"סבתא נולדה באי ג'רבה ב־1919. ילדה ונערה פעילה שהתרוצצה בסמטאות הצרות ברובע היהודי, שאהבה לעזור לקשישים, להורים. היא גדלה לאורם של צדיקי וחכמי ג'רבה וספגה הרבה קדושה ויראת שמיים.
"החיים שלהם לא היו קלים, אבל היו משמעותיים. סבא הפך למבוקש בעקבות הפעילות הנמרצת שלו למען עלייה, והיה צריך להבריח אותם מהר לארץ. כאן החלה תקופת המעברות. סבתא עבדה באחד הקיבוצים ליד הכנרת. הציעו לה לעבור לקיבוץ, אבל היא לא רצתה שהילדים יעברו לחינוך חילוני קיבוצי.
"סבתא גידלה שישה ילדים, אחד מהם נפטר כתינוק. היא זכתה ל־26 נכדים, 53 נינים ובן נין. היא ניהלה חיים צנועים בבית שהיה צריף עץ, אבל מבחינתנו היה בו הכל. לפני 42 שנים סבא נפטר, ומאז היא גרה בדירת חדר קטנה בקריית־אתא, אבל מרגישה כמו מלכת אנגליה בארמון.
"זה יישמע אולי מוזר לדורנו, אבל רק אחרי מות סבא היא למדה עברית. מאז היא צמודה לספרים. גם היום היא לא מפסיקה להודות, להתפלל, לצפות לגאולה השלמה".
כל כך הרבה פסוקים בפרשה מתגשמים במסכת חייה של עליזה, וכל כך הרבה יכולים צעירים ללמוד ממנה ומשמחת החיים שלה.
עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. משה רבנו מזכיר עד כמה הדמויות החשובות ביותר בעיניו של אלוקים הן החלשים. הוא מזהיר גם אותנו ללכת בדרכיו ולהקים חברה שבה הם מקבלים מקום וסיוע. שבה יש דאגה למי שאין לו, בכל מעגלי המצוקה.
לעיתים, אנחנו רואים בדורנו אלמנות ויתומים שהם גם החוליות החזקות, שמאירות לחברה את הדרך. הנה כמה דוגמאות, כולן מהימים האחרונים:
- בערב אחד, התחתנו גם אחותו של החטוף אבינתן אור וגם ארוסתו של אמיתי גרנות שנפל בצפון באוקטובר 2023. באותו ערב התארסה גם נעמי חיימוב, אלמנתו של איש מד"א אהרון חיימוב שנפל בשמחת תורה.
- בחריש חגגו את אירוסיה של הדס לוינשטרן, אלמנתו של אלישע שנפל בעזה. ובראשון־לציון מסיבת אירוסין רשמית לסשה טרופנוב וספיר כהן, שחזרו מהשבי. גם שיר סיגל, בתם של השבים קית' ואביבה סיגל, נישאה ליובל.
- וגם זה קרה: נעמי דגני, תושבת כפר עזה בת 80 שנרצחה בביתה, הונצחה על ידי הנכד שלה. ארבל בן ה־14 גייס כספים ותרם עמדת דפיברילטור למכללה האקדמית ספיר, על שם סבתא שהייתה אחות אהובה.
- ובסמיכות ליום הולדת שש שאריאל ביבס אמור היה לחגוג הושקה בבית החולים שניידר משחקייה לזכרו ולזכר אמו שירי ואחיו כפיר, שתשמח שם ילדים.
התורה קוראת לשים לב למי שחסר, למי שנפגע, ולהשלים את המחסור. אסור לשכוח זאת, אבל חיים בקרבנו אנשים שמשלימים בעצמם את המחסור של כולנו.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי
הסטטוס היהודי: "אלה הם ימים של נחמה. במשך שבעה שבועות רצופים אנחנו קוראים בשבתות שאחרי תשעה באב נבואות של נחמה, בכל שבת בבוקר. בכל הדורות המילים האלה נתנו לנו כוחות ותקווה. ננסה להאזין גם בדור שלנו למילים שעוזרות להתחדש, להתנער, להילחם בייאוש, להתמלא באמונה" (הרב זמיר כהן)
השיעור השבועי לפרשת עקב תשפ"ה
פודקאסט לפרשת עקב באנגלית:
