מה הבקשה של משפחות החטופים שפחות שומעים עליה? טור לשבת חול המועד סוכות תשפ"ו

1

אלה שעות מתוחות. מלאות התרגשות ושמחה, וגם מבוכה ודאגה, וגם ספינים ומניפולציות כי אנחנו במו"מ עם השטן. שתי משפחות חטופים הציעו לנו לקראת הימים המאתגרים האלה דרך פעולה אלטרנטיבית. "החדשות הערב ממלאות אותי תקווה וטלטלה", כתבה דיצה אור, אימא של החטוף אבינתן, בהודעת ווטסאפ ביום רביעי בלילה. "אני מרגישה צורך לנתב את כל הלחץ והציפייה שלי לעשייה. עולה בי צורך פשוט להתפלל עכשיו. לבקש מריבונו של עולם להחזיר את כולם, מיד, בדרך בטוחה ונכונה לעם ישראל ולארץ ישראל. מוזמנים. אבינתן בן דיצה תרצה, הבן שלי, יחד עם כל החטופים". נכנסתי לקישור המצורף, כדי לגלות שתוך שניות נקראו לבקשת דיצה 1,228 פרקי תהילים. הוספתי אחד משלי.

אבל דיצה היא דתייה, ימנית, תושבת שילה, זו אולי הציפייה הקלאסית ממנה, להגיד תהילים. אבל באותה שעה ממש התפוצץ ברשת סרטון ויראלי חדש של גלגלצ. השדרנית הדר מרקס מראיינת שם את עומר שם טוב, הצעיר מהרצליה שיצא לנובה. לכאורה, מגזר אחר לגמרי. בפועל, אותם מסרים לשעות המאתגרות שעוברות על כולנו. המילים האלה לא יגיעו לכותרות הראשיות אבל בימים של המתנה מורטת עצבים, הן חשובות.

עומר מציג להדר את פרק התהילים שליווה אותו בשבי, פרק כ', אבל מבקש מאיתנו עוד: "אני חושב שהתפילות ושליחת האנרגיות הזאת והדלקת נרות שבת -- זה מגיע למנהרות. וואו, אני אומר לך את זה ואני בצמרמורת עכשיו. אני הרגשתי את נרות השבת שלכם מאירים לי את החדר! פתאום איזה תחושה חמה בחזה, וחיוך עולה לי על הפנים".

"יש לי בקשה", הוא פונה למאזיני גלגלצ, "זה לא משנה אם אתם חרדים או חילונים, תשלחו תפילה, תשלחו אנרגיה. דברו עם האדם הזה שנמצא בשבי. תחשבו מה שלומו, תגידו לו: אני מקווה שאתה חוזר היום הביתה. עד שהם לא סופית בבית, אסור לנו להפסיק".

נזכרתי באמא שלו, שלי שם טוב. כמה פעמים ביקשה לעזוב את המחלוקות הפוליטיות לטובת תפילה, מעשים טובים, אחדות יהודית עולמית. והנה עומר שלה מעיד שזו לא בריחה מהמציאות. זו השפעה עליה.

2

נקודה חשובה, לימים הקרובים וגם ליום שאחרי המלחמה: מותר לדבר, צריך לדבר, חובה לדבר. אסור לנו להגביל את השיח. אם יש לקח מהשתקת התצפיתניות שהתריעו על האסון, זה שכולנו צריכים לחפש מעכשיו דעות אלטרנטיביות, לכפור בקונצנזוס בקונספציה, לתת לאנשים להביע את דעתם. ומה קרה השבוע, עוד לפני העסקה? לא מעט משפחות שכולות חשו סוג של השתקה, ומאחוריהן ציבור גדול.

ענת מאיר, למשל, אלמנתו של דוד מאיר, קצין בסיירת מטכ"ל, שנפל בשמחת תורה אחרי קרבות בבארי. השבוע הרגישה צורך לכתוב כמה קשה לה עם הניסיון להפוך את התאריך הלועזי לתאריך זיכרון לאומי. הרי יש טקס זיכרון ממלכתי, בכ"ד בתשרי, אחרי החגים. "כשחמאס בחרו את יום הטבח, הם לא 'נפלו' על תאריך רנדומלי שיצא במקרה בשבעה באוקטובר, הם בחרו באופן מודע ומכוון ביום הקדוש לעם היהודי, בשמחת תורה", משתפת ענת. "בימים האחרונים פורסמה יוזמה לעמוד דקה דומיה ב 7.10 לזכרם של נרצחי הטבח. האם מישהו לקח בחשבון ש-7.10.25 'נופל' ממש בבוקרו של חג ראשון של סוכות? כמו כן הוחלט לקיים 'טקס לאומי' במוצאי החג הראשון, בזמן שבמסורת ישראל נחגגה בו שמחת בית השואבה. אני מכבדת כל משפחה וכל החלטה, אבל מתעקשת לנסות ולקיים את שמחת החג, ולא טקס זיכרון. נתגעגע לדוד שלנו בסוכה, תוך כדי החג, ונקיים אזכרות וטקסים אחרי החג. חגי ישראל לא 'נופלים על התאריך'. הם אלו שקובעים אותו. הם המייצרים קצב, חיים, זיכרון וזהות".

אחריה פנה אליי האב השכול אבידן בית יעקב עם מסר דומה, ואז עוד ועוד משפחות. אריאלה מילר מהרצליה כתבה, למשל: "אם מפסיקים לשבת שבעה בשל החגים, אז קל וחומר מפסיקים טקסים. ושמחת בחגך, והיית אך שמח. אמא של סרן רועי הי"ד".

ואז קרה משהו מטריד. נועם יעקובסון, הדוד של הלל סעדון שנפל ב-7.10, כתב טקסט רגיש. הסוכה שלנו ב-7.10 מלאה בשמחה, כתב. אני לא מבקר אף אחד, רק מבקש לשים לב גם לרגשות שלנו, ולא לקבוע טקס אבל לאומי בלעדינו. ניסיתי להעתיק את הטקסט שלו כדי לצטט גם אותו כאן, אבל פתאום הלינק לפוסט לא עבד. במקומו, כתב נועם: "מחקתי את הפוסט. ניסיתי לשתף ברגישות בתחושות שלי, אבל קיבלתי תגובות על התנשאות ועל פלגנות. אין לי כוחות לזה. מועדים לשמחה. עם ישראל חי".

זה לא פוסט שאמור להימחק אלא להישמע. הוא לגיטימי. לא לגיטימי לגרום למשפחה של הלל סעדון להרגיש לא לגיטימית.

לכאורה, האירוע הזה מאחורינו, וזה כבר לא רלבנטי. אבל בפועל, גם בימים הקרובים -- תנו לכל דעה להישמע. לא כולם שמחים, חלק מרגישים שהעסקה היא אסון, ושהם גם שילמו מחיר כבד, וגם הופכים לא לגיטימיים. עם ירידת הגיליון לדפוס כתבו לי כמה קוראים שהם חשים ששוב יש משטרת מחשבות, נגד המחשבות שלהם. בואו נצא גם מהקונספציה הזו. מותר וחשוב להרהר, לאתגר, לבקר. והעיקר -- שמתוך כך נצמח לבשורות טובות.

3

עם כל מה שמתרחש מסביב, הנה כמה עוגנים:

• שבת חול המועד של סוכות. התפילות, הקידוש וברכת המזון - כולם כוללים גם את התוספות המיוחדות לשבת, וגם את התוספות המיוחדות לחג הסוכות.
• ומה פרשת השבוע? שימו לב: בשבת הזו לא קוראים בבתי הכנסת בשבת בבוקר את פרשת השבוע, אלא קריאה מיוחדת בתורה שבה גם חג סוכות מוזכר.
• יש עדות שבהן נהוג לקרוא בשבת הזו את מגילת קהלת שכתב שלמה המלך, המלאה בדברי חכמה על משמעות החיים, צדק, אמת ועוד.
• גם במהלך השבת אוכלים ונמצאים בסוכה, אבל את מצוות נטילת ארבעת המינים, שמקיימים בכל ימי חג הסוכות, לא מקיימים בשבת.
• אחרי שבת - ממשיכים הימים של חול המועד סוכות, עד להושענא רבה (יום ראשון בלילה, יום של לימוד ותפילה) ואז חג שמחת תורה שיחל ביום שני בערב.

שבת שלום, חג שמח.

הסטטוס היהודי:

"אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא" (תפילה לישועה והצלחה, מתוך התפילות של חג הסוכות)

השיעור השבועי