מה החלום שלנו? | רעיון לשבת חזון

1.

מה לנו ולתשעה באב, בקיץ 2022? נדמה לי שהסיפור הבא יוכל לעזור לנו. זו לא רק מעשייה חסידית עתיקה, זה מסר אקטואלי דחוף.

היה היה מלך שגר בארמון עם משפחתו. בן המלך, הנסיך, התנהג בצורה לא מתאימה ולא ראויה, עד שהמלך החליט לגרש אותו מהארמון. הנסיך התגלגל ברחובות, והידרדר לעוני ולמצוקה. 

יום אחד, כשגברו הגעגועים של המלך אל בנו האהוב, הוא ביקש מהמשרת שלו שיחפש אותו, ויבדוק מה שלומו ואיך אפשר לעזור לו.

המשרת יצא לדרך והסתובב ברחבי הממלכה. הוא התחיל בערים הגדולות, בשכונות העשירות, ולבסוף הגיע למקומות העניים ביותר בממלכה, הרחק מהארמון. שם הוא מצא לבסוף את הנסיך, רעב ומוזנח. הנסיך ישן ברחוב, בבגדים קרועים, ללא נעליים, וקיבץ נדבות.

למשרת היה עצוב לראות כך את בן המלך. הוא זכר את ימיו הטובים, את התקופה שבה חי בארמון, כנסיך. הוא ניגש אליו ואמר: "שלום לך, המלך שלח אותי אליך. הוא מתגעגע אליך ומבקש לדעת מה אתה רוצה, מה חסר לך".

הנסיך המסכן חשב רגע ואמר: "אתה שואל מה אני רוצה? ובכן, אני אשמח מאוד לקבל נעליים חדשות ואיזה סנדוויץ' טוב".

המשרת הביט בו, מאוכזב. "זה הכול? זה מה שמעניין אותך? הרי יכולת לבקש שהמלך יחזיר אותך אל הארמון, יכולת לבקש כל דבר שעולה על הדעת, וזה מה שאתה בוחר לבקש?".

הנמשל הוא אנחנו. מה החלום שלנו? מה השאיפה? בשלוש השנים האחרונות נדמה שלא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית אתה מגיע, התשובה היא שהחלום של העם היושב בציון הוא: 61. כאילו המשיח יגיע כשלאחד הצדדים יהיו 61 מנדטים. לשם כך הרי חזרנו הנה מהגלות אחרי אלפיים שנה. אבל הסיפור שלנו הרבה יותר גדול. תשעה באב הוא הזמן לנער את האבק מעל מילים כמו "גאולה", "קדושה", "אור לגויים" ולחשוב מה משמעותן. מה באנו לעשות כאן.

בשבת הזו קוראים את פרשת דברים, אבל היא נקראת "שבת חזון", על שם ההפטרה שקוראים אחרי הפרשה ומתחילה במילים "חזון ישעיהו". זו בדיוק השאלה המתאימה – מה החזון? על מה חולמים, מעבר לנעליים ולסנדוויץ'? 

2.

ועוד משהו, על תזמונים: כל החגים לאורך מעגל השנה היהודי הם שמחים. חנוכה, פסח, סוכות, שבועות, פורים. אפילו יום כיפור, יום של טהרה ומחילה. אבל יש מועד אחד שאינו שמח – תשעה באב. צמים, קוראים את מגילת איכה, יושבים על הרצפה, אומרים קינות. היום הזה, יום חורבן בית המקדש, הוא השיא של תקופת אבל ששמה "בין המיצרים", שלושה שבועות של מנהגי אבלות רבים נוספים.

אבל השנה, כולם אוכלים ושותים ושמחים בתשעה באב. היום התשיעי של אב הוא בשבת, והשבת דוחה את הצום לעשרה באב, כך שהוא יחל במוצאי שבת ויימשך עד יום ראשון בלילה.

זה לא פרט טכני, זו אמת עמוקה: קדושת השבת דוחה את האבלות והצער על החורבן. תמיד נעדיף לדחות את האבלות, ולתת קדימות לשמחה. הטוב גדול מן הרע. הקדושה מנצחת את העצב. שתהיה שבת שלום.

3.

שתי מצוות זכו להפוך לסערת רשת מהדהדת בחודש האחרון. זה התחיל בטהרת המשפחה. סלבריטאיות עם חיבה למסורת סיפרו בסרטוני רשת על ביקור במקווה, קיבלו כסף על הקמפיין והצילומים, ולכל אחד היה מה לומר על כך. כל הפיד – מקוואות מקוואות. נדמה לנו שהדיון הוא רק בעד ונגד, אבל במקביל – הרבה סקרנות התעוררה. נשים שלא יגויסו לשום קמפיין ויראלי, פשוט התעניינו בנושא עצמו, במנגנון הזוגי היהודי העתיק הזה. 

אחר כך יובל דיין לא לחצה את ידו של ג'ו ביידן, ושמירת הנגיעה הפכה לשיחת היום. ושוב, לא רק פוסטים "יובל המלכה" או "יובל טעתה" הציפו את הרשתות, אלא המון עניין, המון שאלות: מה המשמעות של מגע בין גבר ואישה שאינם נשואים? מדוע זמרת צעירה ופופולרית נמנעת מכך? ומה זה אומר ברמה האישית, גם למי שלא עומד על במות עם ביידן?

נהוג ללעוג לסערות רשת. הן לרוב טיפשיות, חולפות, יוצאות מכל פרופורציה. אבל לפעמים הן מאירות נושא מהותי ומציפות דיוני עומק. מחכה לסערה הבאה. 

4.

שמואל עמנואל נהג לכתוב לעצמו תפילות. הוא היה ניצול שואה, ממקימי קיבוץ שעלבים, איש של תורה וחינוך, של התיישבות וחקלאות. השבוע מלאו שש שנים לפטירתו בגיל 89, ולרגל האזכרה בני משפחתו שלחו אליי את התפילה הבאה. הם מצאו אותה כתובה בכתב ידו, על פתק, בין ספריו הרבים:

"אלוקים, תן לי את התבונה לא להשתעבד לכלי התקשורת.
תן לי את שלוות הנפש להמשיך לעבוד ולפעול, כשכל הסובבים אותי מופרעים על ידי הרדיו והטלוויזיה.
תעניק לי משמעת עצמית כדי שאוכל להסתפק בלהיות מעודכן פעם או פעמיים ביממה, ולא כל רגע ורגע.
תן לי את הגבורה להתגבר על יצר הסקרנות המבלבל אותי ואת זמני.
תן לי את התבונה להבין שלא אחסר כלום ולא אפסיד כלום, אם אדע את החדשות יותר מאוחר.
תן לי את השכל שלא לבזבז את זמני בניחושים והשערות, המתבדות בדרך כלל תוך שעות וימים.
תעניק לי את הענווה להכיר בכך שלא ישתנה כלום בעולמך, ולא ישתנה כלום במהלך ההיסטוריה, אם שמואל עמנואל לא י;דע מייד על כל מהלכיו של פלוני הפוליטיקאי.
תן לי חלקי בתורתך, כדי שלא אבזבז את זמני בקריאת מאמרים ובשמיעת סקירות של ניחושים והערכות שווא, שבין לילה באות ובין לילה מתבדות".

אמן. עמנואל כתב את התפילה לעצמו בשנת תשל"ח, 1978, לפני 44 (!) שנים. בישראל שידר אז ערוץ אחד בלבד, בשחור-לבן, בלי ערוצים מסחריים, שתי* בלי אינטרנט, בלי רשתות חברתיות. מה נתפלל היום?

הסטטוס היהודי:

"כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה" (תלמוד, מסכת תענית)