מה עושים עד הבחירות?

1.

הילדים שלנו ספרו וגילו שאנחנו הולכים להצביע בפעם הרביעית בשנה אחת. לפני כעשרה חודשים הצבענו בבחירות לראשות עיריית ירושלים. אחר כך הלכנו לסיבוב השני. בהמשך השנה הם עקבו יחד איתנו אחרי הבחירות הכלליות, ועכשיו אחרי הסיבוב השני. את הפרשנות הפוליטית הנוקבת ביותר קיבלתי בימים אלה במטבח: "אימא, נכון שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל אנחנו לא קצת מגזימים?".

2.

אם אתם רוצים להבין מה קרה לנו, עד כמה החודשים האחרונים הקצינו את החברה הישראלית, תסתכלו על שניים: בני גנץ והרב רפי פרץ. זה לא הם, זה פשוט לא הם. אני מכירה אותם קצת, עוקבת אחריהם הרבה ויכולה לזהות את המשחק.
לפני שנכנס לפוליטיקה, נדיר היה לשמוע מבני גנץ ביטוי חריף כלפי מישהו. מר קונצנזוס. אם הייתם אומרים לו שהוא ירוץ עם הסיסמה הבוטה "לנתניהו אכפת רק מנתניהו" הוא לא היה מאמין. כשנכנס לפוליטיקה הגדיר את עצמו כ"כיפה שקופה". עכשיו פניו מתנוססות מתחת לסיסמה "ממשלת אחדות חילונית". אין מצב, פשוט אין מצב, שגנץ היה אומר לפני כשנה שהוא יחרים אנשים כמו בצלאל סמוטריץ' או משה גפני כפסולי קואליציה. זוהי גם טעות פוליטית, כמובן, כי מי שרוצה להיות ראש ממשלה במפלגת שלטון בישראל לא יכול לרוץ על טיקט ה"הדתה" ועל לוקש ה"משיחיים", אבל זה לפני הכל מנוגד לאופיו. כל הביטויים שהוא מטיח בנתניהו – הם פשוט לא שלו. הנה רק מקבץ מהימים האחרונים: "אלוף הפייק ניוז", "אדם שאיבד כל רסן ומעצור", "ראש המפלגים", "מסית", "מושחת". לא יודעת מה עשו לו בישיבות הליליות במשרדי האסטרטגים, אבל זה עוד כלום לעומת הרב רפי פרץ. מתחת לשמו ולתמונתו עלה השבוע לרשת הטקסט הבא: "יש עתיד והעומד בראשה הם קופסת ג'ל למריחה והסתה שבסוף היום נשטפת במים קרים. יאיר, מלבד למשוך בעט לא תרמת מאומה לעם ישראל. בזמן שאני חינכתי, פיקדתי ובניתי יישובים אתה היית מספר סיפורים, פרזנטור לבנקים, חממה לסטנדאפיסטים. אתה יאיר חולצה שחורה שכל מורשתו היא אפס אחד גדול".
אז הוא כנראה לא ניסח את הטקסט ואולי גם לא קרא. אבל עד לפני כמה חודשים, אם תלמיד של המחנך הרב רפי פרץ היה מפרסם טקסט כזה, הוא היה קורא לו למשרדו לשיחה, להבין מה קרה ולהציע שיתנצל.
אצל סתיו שפיר, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן זה בא טבעי. זה הסגנון. אבל איך כולנו נסחפנו לשם? פרופ' יאיר המבורגר מהמרכז הבינתחומי בהרצליה כתב השבוע דברים פשוטים ויפים: "אם הייתי מספר לאבא שלי, שברח מגרמניה לישראל בשנות השלושים, הוא לא היה מאמין שאלה פניה של החברה הישראלית. מערכת הבחירות מורידה את ישראל לברכיים. במקום לבנות הגדרה חיובית, הם בונים קמפיין שלילי ואלים, תוך שלילה מוחלטת של האחר. את, אתה ואני שמנסים להכיר ולכבד את ההבדלים בינינו, אנחנו הרוב השקט. אסור שנעמוד מנגד מול גל השנאה ששורפת ומכלה את התקווה לחיים משותפים. בואו, כל אחד בסביבתו הקרובה המשפחתית, החברתית והמקצועית, נאמר ונסביר ונבקש להחזיר את השפיות לחיינו. אחרת – אנחנו שותפים פסיביים לשנאה הזו".

3.

ומעניין איך הטקסטים המתלהמים של הבחירות האלה ייראו לנו בעוד כמה שנים, ממרחק הזמן. נראה לי שרוב האמוציות וההגזמות ונבואות הזעם על מצבנו – ייראו מגוחכות ולא רלבנטיות. הנה דוגמה: מי לא השתמש בבגין בבחירות האלה? בשמאל, במרכז ובימין מתרפקים עליו כסמל למנהיגות אחרת, ליברלית, לאומית, ממלכתית. קוראים לנתניהו ללכת כבר בדרכו, במקום לפלג ולהסית. ההיסטוריון ד"ר אבי פיקאר שלח לי השבוע רק קטע ממה שנאמר על בגין בזמן אמת. כך כתב איש התקשורת טדי פרויס בספרו "בגין בשלטון" בשנות השמונים. נשמע מוכר?
"מדיניותו הייתה מוגבלת. לא כן לגבי הנורמות שניצוקו בזמן שלטונו: היעדר סובלנות, צדקנות, שנאת זרים, לאומנות, מיסטיקה דתית ואלימות... ממשלים נאורים עושים כמיטב יכולתם לכלוא אינסטינקטים אלו במרתף הפסיכולוגי של אזרחיהם וכך עשו כל ממשלות ישראל שקדמו לממשלת הליכוד. בגין, לעומתן, העניק להם לגיטימציה ואף זירז את גידולן... המתחים בימיו הגיעו לעוצמה שגבלה במיני-מלחמת-אזרחים. בימי בגין נהפכה ישראל למקום שבו הכוח הוא נורמה שלטת.
"בצאתו ממשרד ראש הממשלה הותיר אחריו בגין ארץ, עם ויהדות מפולגים ומסוכסכים כפי שלא היו מעולם. הוא השאיר אחריו מדינה על סף פשיטת רגל כלכלית ושמניותיה המדיניות הגיעו לשפל שעדיין לא היה כמותו... ממשלות רבות הוליכו את עמיהם למצבים שהתבררו במהלך ההיסטוריה כבכייה לדורות. ממשלת בגין חוללה בכיה לדורות שמתגלה כבר בדורה... כבת קול נשמעת כיום נבואתו האפוקליפטית של בן גוריון שנרשמה במכתב למשה שרת ב-1963: 'אין לי ספק כי שלטונו של בגין יביא אחריו חורבן המדינה. בכל אופן שלטונו יהפוך את ישראל למפלצת'. התפטרותו נשארה השירות האחד והיחיד שעשה ראש הממשלה בגין למען ארצו.
"בימי הבליץ אמר צ'רצ'יל על הבריטים ש'גם אם תעמוד האימפריה עוד אלף שנה יאמרו כולם: זו הייתה שעתם הנאה ביותר'. במהופך יפים הדברים לימיו של בגין בשלטון: גם אם ישראל תעמוד עוד אלף שנה, איש לא יאמר כי הייתה זו שעתם הנאה ביותר".
לא אלף שנה אלא 30 שנים חלפו, והטקסט הזה מעלה גיחוך. שאלתי את ד"ר פיקאר מה דעתו כהיסטוריון והוא העריך: גם כאן תהיה מטוטלת, מדמוניזציה ללגיטימציה. חכו לטקסטים שיתגעגעו לנתניהו הממלכתי והמתון והמאחד, מתישהו במהלך בבחירות 2039.