מי האצבע השישים?

1.

ח"כ מנסור עבאס היה אמור להגיע להתראיין אצלי באולפן השבוע, וביטל. קבענו במקומו מהר עם ח"כ ווליד טאהא. פניתי לגוגל. כן, למרות שאני מכירה אותו, תמיד טוב להיזכר בקורות החיים, בפרטים ששכחתי. ככה נזכרתי לאחרונה, למשל, לקראת ראיונות, שדובר צה"ל רן כוכב היה מפקד החפ"ק של חיל האוויר באסון המסוקים ופיקד על הפינוי הכואב, ושח"כ מיקי זוהר התייתם מאביו שנהרג בתאונת דרכים בהיותו בן חמש.

כשמגגלים את ווליד טאהא נחשפים דברים אחרים: לפני עשור ביקר את יו"ר הפרלמנט של חמאס אחרי שזה השתחרר ממאסר. בראיון על כך לרשת ב' לא הכחיש שהוא תומך חמאס, וסירב לגנות את הארגון ולהכיר בו כארגון טרור. כעבור שנה היה חלק ממשלחת שביקרה את משפחות המחבלים מפיגוע ליל הקלשונים, שבו נרצחו שלושה חיילי צה"ל. ב־2018 פירסם פוסט תמיכה בסוריה, ובו כתב שישראל יושבת בגולן על "אדמה סורית כבושה". באותה שנה השתתף בהפגנת תמיכה בצעדות החמאס על גדר המערכת. בשנה לאחר מכן כתב בפוסט שהתנועה הציונית היא פרויקט שנאה גזעני ואכזרי של רצח, גירוש והתעללות. בהזדמנות אחרת אמר שהפלסטינים, בניגוד ליהודים, הם בעלי הארץ ולא מהגרים כמוהם שהגיעו הנה מרוסיה ואוקראינה, ושוב חזר ואמר: הם עוד יגרשו את הכיבוש. בעקבות בריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע אמר בראיון "האסירים בבתי הכלא הם אסירי חופש ומצפון אידיאולוגיים, ששילמו עבור מטרתנו הפלסטינית הצודקת".

ואפשר להוסיף עוד שורה לקורות חייו: אחרי כל הרזומה הזה, השבוע, האצבע שלו לבדה הספיקה כדי להפיל את ממשלת ישראל. מתן כהנא שרק לפני כשנה שיכנע את וועדת הבחירות בלהט למה טאהא ומפלגתו לא יכולים להיכנס בכלל לכנסת ("לתומכי טרור אין מקום בבית הזה"), המתין בנשימה עצורה להחלטת מועצת א-שורא של רע"מ על גורלו שלו. על אנשי הרשימה המשותפת אני אפילו לא רוצה להתחיל לעשות גוגל. 

דווקא מי שבעד שותפות עם הציבור הערבי־ישראלי, דווקא מי שחלק מההצהרות של מנסור עבאס נשמעות לו אחראיות וחשובות, אמור להבין שאי־אפשר ששותפות כזו תתחיל באולטימטום שנע בין אל־אקצא, למלך ירדן, לאחים המוסלמים בטורקיה.

אני לא מומחית בתחום. שמרית מאיר, היום היועצת המדינית של בנט, מבינה בכך הרבה יותר ממני. לפני כשנה כתבה במוסף הזה ששילוב של רע"מ לא יביא רק להשתלבות. במשפט אחד תיארה את "יצר ההרס העצמי של המערכת הפוליטית הישראלית, שהגיעה למצב שהיא נזקקת לתנועה־בת של האחים המוסלמים - רשת פוליטית שמרכזיה הפוליטיים בקטאר, בטורקיה ובעזה, ושמודרת בכל המזרח התיכון - כדי להקים ממשלה". בציוץ נוקב בטוויטר כתבה אז גם כך: "ברוכים הבאים לחיים החדשים שלכם, שבהם אתם קמים בבוקר ומתעדכנים במה החליטה מועצת השורא של התנועה האיסלאמית בנוגע לזהות ראש הממשלה הבא של ישראל".

אז ברוכים הבאים. ושיהיה ברור: ערבים־ישראלים יכולים וצריכים להיות חלק מהמערכת הפוליטית בישראל. אבל מדינת ישראל לא יכולה להיות תלויה באצבע של ווליד טאהא (וכן, הייתי כותבת את זה גם אם נתניהו היה מחכה כך להכרעת מועצת א־שורא שתקבע את עתידו ואת עתידנו. זו נקודה עקרונית, עניינית, בלי "אבל ביבי" או "אבל בן גביר").

לבסוף, בריאיון שלי איתו, טאהא דיבר בכנות: לא מפריע לו שהממשלה כססה ציפורניים בהמתנה למועצת א-שורא והוא גם לא יגלה מה קיבל תמורת המשך החזקת הקואליציה. הוא פשוט ממקסם את הרווחים הפוליטיים שלו עד הקצה. הוא צודק. בסוף הסיפור הזה מלמד עלינו, לא עליו: לא יכול להיות שהיהודים לא מצליחים להסתדר ביניהם, עד שהם חייבים את טאהא. ואפילו לא כעוד שותף, אלא כאצבע ה־60.

2.

בשבוע שעבר סיפרתי על סגירת "המכולת של רבי" בשכונת נחלאות. כך סיפר לי השבוע עו"ד אברהם דורון, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת:

"סיפרת שהמכולת נפתחה מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים, ופעלה עד היום, 50 שנה. ובכן, המכולת נפתחה 50 שנה קודם לכן, בשנות ה־20 של המאה הקודמת, עמוק בימי המנדט הבריטי, כשבגרוש באמת היה חור. המכולת הופעלה לאורך שנים על ידי משפחות זלזניק ופרידליס, מבני היישוב הירושלמי הישן, שדבק בהן הכינוי 'החנוונים האשכנזים'. ניתן היה אז לקנות במכולת סיגריה בודדת במיל, רבע כיכר לחם בשני מיל, רוטל קמח מהשק בשני גרוש ודג מלוח עטוף בעיתון 'פלסטיין פוסט' או 'הבֹּקר' בחצי שילינג. המכולת פעלה בזמן השואה באירופה, והופגזה במלחמת השחרור ובימי המצור על ירושלים. היא שרדה את ימי הצנע של דב יוסף וימי 'לא אגדה רעיי' של מבצע סיני, וכמובן פעלה כאשר ירושלים הורחבה במלחמת ששת הימים. לאחר מלחמת יום הכיפורים בני משפחת פרידליס הקשישים העבירו את זיכיון המכולת בדמי מפתח לרבי יעקובי".

ומיהו הכותב, אברהם דורון? אבא שלו, בן ציון בקשי, הפעיל את המכולת המתחרה שפעלה בהמשך אותו רחוב, מול רחוב המדרגות. שני בעלי המכולת המתחרים התנהלו באהבה ובאחווה. הם תיאמו ביניהם את המחירים למינימום האפשרי כדי לסייע לתושבי נחלאות העניים של אותם הימים (כל זה עוד לפני שקמה הרשות להגבלים עסקיים). דורון עצמו נולד בדירה שמעל המכולת, ובאותה דירה נולד גם אחיו, שהפך לימים לרב הראשי לישראל, הרב אליהו בקשי דורון.

אם מישהו יודע מי הפעיל את המכולת בזמן הטורקים או הצלבנים, הוא מוזמן לספר.

3.

פרשת השבוע היא פרשת "בהר", וההפטרה המרתקת היא מהנביא ירמיהו. בהפטרה העיר ירושלים כבר במצור, תחת הבבלים. אלה הם ימיה האחרונים לפני חורבנה. הנביא ירמיהו, שהושלך לכלא, מצטווה על ידי אלוקים לעשות מעשה לא הגיוני: לקנות בעיר שדה. הוא עושה זאת ומבצע עסקת נדל"ן, למרות אווירת הדכדוך האיומה והידיעה שהעם יוצא לגלות. ואז, דווקא אז, אומר ירמיהו משפט מדהים: עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת".

כאלפיים שנה חלפו. אתם מוזמנים לבדוק את מחירי הנדל"ן בירושלים, להסתכל על המנופים שבונים את שכונותיה, ללכת בסמטאותיה היפות – ולגלות שירמיהו צדק. בתים ושדות וכרמים נקנים בארץ הזו. 

הפרק הזה נתן תקווה לקוראיו בכל הדורות: יש בנו פוטנציאל עצום שבסוף יתממש – גם לעם שלנו, וגם לכל אחד ואחד. דברים שנחשבים כרגע לא הגיוניים יכולים לקרות ולהפתיע לטובה. זה אפשרי. אלוקים בעצמו אומר זאת לירמיהו, בפסוק האחרון בהפטרה: "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹוקי כָּל בָּשָׂר, הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר?".

שבת שלום.

הסטטוס היהודי

"כחודש אחרי הפסח הראשון במדבר, קבוצת אנשים שלא הייתה יכולה לחגוג אותו עם כולם פנתה למשה רבנו. אלוקים הודיע שעליהם לחגוג 'פסח שני', חודש אחרי. מאז, היום הזה סימן תמידי ליכולת לתקן, להשלים פערים, לא לוותר על החוויה הרוחנית" (על פי הרבי מלובביץ', לקראת פסח שני, שיחול ביום ראשון הקרוב)