1.
זה קורה. ביום ראשון וביום שני – ראש חודש אלול. זהו החודש האחרון של השנה, שהוא בעצם חודש של הכנה ותיקון לקראת השנה החדשה. ביום שני בלילה כבר יעמדו המונים בכותל המערבי, ובעוד אין־ספור בתי כנסת, בסליחות ראשונות של עדות המזרח. בסוף תפילת שחרית כבר יתקעו בשופר. אין־ספור מנהגים והלכות מלווים את החודש הזה, ופרשנינו מסבירים שגם הפרשה שנקרא בשבת קשורה לרוח של אלול: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". כך נפתחת פרשת השבוע, פרשת ראה.
תראה, אומר אלוקים לכל אחד מאיתנו, כלומר תסתכל, תביט, תשים לב. אני נותן לך, בלשון הווה, ממש היום, בכל יום מחדש, את המעלה האנושית הגדולה ביותר – יכולת הבחירה. יש ברכה ויש קללה בעולם, ואתה יכול לבחור בטוב בכל רגע, גם אם בעבר התבלבלת וטעית. תבחר נכון, זה בידך.
זה מסר כל כך אופטימי בימים אלה. כל כך חיוני. ברמה האישית, הלאומית והעולמית, אפשר לתקן. יש אלול בעולם, יש ראש השנה, יש עשרת ימי תשובה ובסוף המסלול השנתי הזה – יש יום כיפור.
2.
אבל איך מתחילים? מה עושים תכלס מראש חודש אלול והלאה?
קודם כל, עושים. בחיינו שלנו. הרבי מלובביץ' הזהיר אותנו מעיסוק בבעיות גדולות מדי בחודשי אלול ותשרי. הוא אמר שרבים נוטים לדבר על סוגיות ברומו של עולם, במקום לעסוק בתיקון אישי, במה שבאמת אפשר לתקן ברמה המעשית. זה הזמן לוועדת חקירה אישית, כל אחד על עצמו, עם מסקנות מעשיות.
לפני 60 שנה, בשנים שבהן העולם היה מבוהל מהמלחמה הקרה, מעימות גרעיני, ממשבר כלכלי, וכולם עסקו בכך גם בבתי הכנסת בראש השנה, הרבי מלובביץ' הזהיר לא לבזבז את הזמן על בעיות כלל־עולמיות שלא מחייבות את האדם עצמו. במקום לתת עצות לנשיא ארצות־הברית או לראש ממשלת ישראל, הוא קרא לכל אחד לערוך בתקופה הזו חשבון נפש על חייו שלו, על המעגלים הקרובים לו, בתחומים שבהם הוא באמת משפיע. וזה, כבר ישפיע על העולם כולו.
שמעתי פעם מהרב מרק וויילדס מניו־יורק הגדרה יפה לאלול. מראש חודש אלול ועד יום כיפור יש 40 יום. הוא קרא לימים האלה "אתגר 40 הימים". קחו על עצמכם אתגר, הוא אמר לצעירים בבית הכנסת שלו במנהטן, אבל כל אחד מאיתנו יכול להצטרף. תחליטו על שינוי חיובי קטן באורח החיים ותתחילו להתמיד בו, במשך 40 יום, מעכשיו ועד ליום הקדוש בשנה. אלה הם 40 ימים שכבר אלפי שנים נחשבים לימי תשובה והתחלה מחדש. זה הזמן.
אלול בפתח. ואפשר כבר בהחלט לברך: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
3.
אז מי היהודי המבוגר בעולם? התחרות נמשכת. כתבתי פה לפני שבועיים על ריני בינשטוק בת ה־105 ואז בתגובה פנו אליי בני משפחתה של עליזה מאמו, עוד מעט בת 106, וסיפורה הובא כאן בשבוע שעבר. לא ברור על אילו עוד קשישים נשמע, בינתיים שלושה סיפורים מרגשים נשלחו אליי בתגובה.
תחילה כתבו בני משפחתו של יהודה וידבסקי, בן 106 וחודש. כל כך עוצמתי ומחזק להיחשף לסיפור חיים שהוא בעצם סיפורה של המאה האחרונה. מוזמנים לקבל פרופורציה: יהודה נולד בפולין. הוא איבד בשואה את הוריו ושלושה מאחיו. רק הוא ועוד אח שרדו את הסלקציה של ד"ר מנגלה ונשלחו לאושוויץ, וגם שם שרדו. אחרי המלחמה התחתן, הקים משפחה, עלה לארץ, הקים עסק והתמסר למיפוי הקברים של יהודי אירופה. אלפי קברים של קורבנות השואה אותרו בזכות מפעל חייו. הוא גם נסע רבות לפולין כדי לשמר ולשפץ שם קברי צדיקים. ביום הולדת 100 שחגג לפני שש שנים בבית הכנסת שלו בגבעת־שמואל השתתפו למעלה מ־1,000 איש, והוא עלה שם לתורה בהתרגשות.
אבל יהודה ממש צעיר לעומת מרים בולה־לוי, שכבר חגגה 108. אחת מהשכנות שלה פנתה אליי וסיפרה שהיא מקור השראה לכל הסביבה: היא ילידת הולנד, שנשלחה בשואה למחנה ברגן־בלזן, ושרדה. אחרי המלחמה נישאה למנחם, ד"ר לחינוך, והשניים הקימו את ביתם בירושלים. מרים היא כנראה ניצולת השואה המבוגרת בעולם. היא פעילה וצלולה, מלאת הומור. "אני כבר לא אוכלת בריא. פעם אמרו לי לא לאכול מרגרינה ושוקולד, אבל די, מספיק". סדר היום שלה מוקפד, היא מוקפת חברים, אבל לא מפסיקה גם להתגעגע לשלושת ילדיה, שנפטרו כולם בחייה. מה הסוד שלה? "לחשוב על העתיד ולא על העבר. מה, אני צריכה לשבת ולבכות? אני לא טיפוס כזה. זה לא הכיוון הנכון".
ואז אסף כהן, הנכד של צילה כהן, ביקש להשוות ולהעלות. צילה כהן תחגוג בנובמבר הקרוב 111! היא נולדה בפולין, עלתה לארץ עוד לפני השואה והייתה ממייסדי העיר נתניה. עד גיל 90 עוד הייתה צועדת בכל בוקר בנתניה במסלול הליכה קבוע, כשאנשים מביטים בה בהתפעלות ("היא עשתה ייסורי מצפון לכל מי שחשב להתחיל לעשות כושר ותמיד דחה את זה"), ועד גיל 95 נהגה לצעוד בחגים לבית הכנסת, המרוחק למדי מביתה.
עד גיל 102 חיה לבדה, כמעט ללא עזרה. ביום הולדת 110, לפני כשנה, בירך אותה נשיא המדינה והזכיר שבמקורותינו נאמר "אין זקן אלא זה שקנה חוכמה". לדברי הנכדים היא בהחלט קנתה חוכמה. עוד הסבר שלהם לאריכות ימיה הוא היותה חרוצה במיוחד, שגם אחרי גיל הפנסיה המשיכה להתנדב – העיקר להיות פעילה.
"שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ, לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם, כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹוקיךָ". זה אחד הפסוקים היפים בפרשת השבוע, והוא מתחבר ליותר מ־300 שנות החיים שתוארו כאן. אנשים שמחברים את החיים האישיים לסיפור הגדול שלנו, עם תחושה של משמעות, אמונה ושמחה בכל עשייה קטנה.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי:
"יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה טוֹבָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת וְלִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה וְלִגְאוּלָה קְרוֹבָה וְנֹאמַר אָמֵן" (מתוך "ברכת החודש" שאומרים השבת בבתי הכנסת, לקראת חודש אלול)
השיעור השבועי לפרשת ראה תשפ"ה
1. ברוכים הבאים! גם בחופש ובקיץ הדופק השבועי פועם - פרשת השבוע היא פרשת ראה, והיא הפרשה הרביעית בספר דברים.
2. גם השבוע, אנחנו ממשיכים לשמוע את המסרים האחרונים של משה רבנו, בימים האחרונים של חייו. מה הכי חשוב לו להגיד לנו? מה אנחנו צריכים לזכור, לתמיד, גם אחרי שמשה רבנו ימות?
3. בפרשת השבוע יש 55 מצוות (מתוך 613 מצוות בסך הכול), והן עוסקות בנושאים מגוונים: צדקה, בית המקדש, כשרות ועוד.
4. הפרשה פותחת בפסוק שמתאר את הבחירה החופשית שלנו, בין טוב לרע: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". בכל רגע אנחנו יכולים לבחור באיזו דרך ללכת, וגם אם טעינו אפשר לבחור שוב, והפעם לבחור נכון. הבחירה ניתנת "היום", כלומר בכל יום מחדש.
5. בשבת קוראים הפטרה של נחמה, כמו בכל שבע השבתות שאחרי תשעה באב. ובשבת אנחנו גם מברכים את חודש אלול (זו שבת שמכונה "שבת מברכים", לפני ראש חודש). וביום ראשון ושני בשבוע - חוגגים את ראש חודש אלול, חודש מיוחד של תיקון ושיפור, שמכין אותנו לשנה הבאה.
שבת שלום ובשורות טובות.
