1
"התפכחתי". זו מילה שאנחנו שומעים המון בישראל מאז 7.10. זו לא רק חרטה על התמיכה בתוכנית ההתנתקות, שחוזרת שוב ושוב. אלה דברים עמוקים שנוגעים ליסודות הציונות, היהדות, הזהות. אנשים זזים. האם גם יהודי העולם מתפכחים? משתנים?
חברים בארה"ב שלחו לי את הטקסט שהתפרסם בימים האחרונים של דברה מסינג. מסינג היא שחקנית יהודייה זוכת פרס האמי, קול בולט בשמאל הליברלי האמריקאי, מפיקת הסרט "8 באוקטובר" על האנטישמיות בקמפוסים וברשתות באמריקה. כדאי להכיר את המגמה. זה עידן של צביעות ואנטישמיות, אבל גם של בהירות מוסרית, של התעוררות.
"כל חיי הבוגרים תמכתי כמעט בכל מועמד דמוקרטי. האמנתי בצדק חברתי, פעלתי למען קהילות אחרות שהתמודדו עם אי־שוויון", היא כותבת. "ועכשיו, כשהאנשים המאוימים הם בני העם שלי, הפכתי פתאום לבזויה. לשנואה. לא ציפיתי לאנטישמיות בבית הפוליטי שלי, שבו הרגשתי תמיד בטוחה.
"כשהשנאה מופנית פתאום ביחס ליהודים, כשאנחנו היהודים רוצים לדבר על הפחד שלנו ועל המשפחות שנרצחו – אנחנו נתקלים בשתיקה ובחשד".
מסינג לא מפסיקה להסביר כמה היא עדיין תומכת בזכויות הפלסטינים, במדינה פלסטינית, כמה היא מתאבלת על ההרוגים שם. היא רק מבקשת שיכירו גם בצד שלה, ולא זוכה לכך. "השנאה המכוערת כלפי היהודים ממוסגרת באופן אצילי", היא כותבת.
נראה שממש כואב לה לכתוב, אבל שהיא כבר לא יכולה להדחיק: "הקריאה הפופולרית 'להפוך את האינתיפאדה לגלובלית' אינה קריאה לצדק. תדברו עם מי שיודע מה זה אינתיפאדה: זה אוטובוס מלא בילדים שנרצחים על ידי מחבל מתאבד. זה הסיפור שסיפר לי חבר, על סבתא ונכד שנרצחו כשאכלו גלידה.
"אלה לא מטאפורות, זה לא דיון אקדמי. זה אמיתי. וזה הולך והופך קשה עבורי. הבית הפרוגרסיבי שלי לא יודע להכיל את הכאב שלי".
זה עצוב אבל חשוב. מכפר עזה ועד להוליווד, מתפכחים.
2
לא ברור אם היא היהודייה המבוגרת בעולם, אבל הנכדים שלה אומרים שהיא בוודאי היהודייה המבוגרת המקסימה בעולם. והם חושבים שיום ההולדת ההיסטורי שלה שנחגג בימים אלה בלונדון אינו רק אירוע משפחתי שלהם. יש בו מסרים לכולנו. אז מזל טוב, ריני (רחל) לבית הילל בינשטוק, ליום ההולדת ה־105.
כן, יש להם תיעוד, זה רשמי. היא נולדה בלונדון לזוג מהגרים יהודים שנמלטו מרומניה ומרוסיה. במלחמת העולם השנייה היא עבדה בדואר הבריטי, וחיה תחת ההפצצות הכבדות על לונדון. אחרי המלחמה התחתנה עם סבא ג'ו ונולדו להם שני בנים, שלמה ואנתוני. המשפחה התפרנסה ממפעל בגדים, ג'ו נפטר בגיל 74 וריני ניהלה את המפעל ביד רמה, עד צאתה לגמלאות. הבן שלמה עלה בצעירותו לישראל, וכך נולד הענף הישראלי של המשפחה. יש לה שבעה נכדים ו־21 נינים.
אחד הנכדים, הרב יאיר בינשטוק שגר באפרת, מספר: "על הקיר בדירה הקטנה של סבתא תלויים שני מכתבים במסגרת מיוחדת. אחד היא קיבלה מהוד מעלתה המלכה אליזבת ליום הולדת 100, ומכתב חדש שהגיע עכשיו מהמלך צ'ארלס וקמילה אשתו ליום הולדת 105.
"סבתא היא זו שניהלה את מסיבת יום ההולדת שלה. היא קיבלה אותנו זקופה, מחייכת וצלולה לחלוטין ודיברה 18 דקות רצופות! היא הודתה באופן אישי לכל אחד מבאי האירוע על כל מה שהוא עשה עבורה, בעיקר בשנים האחרונות. את התודה הראשונה היא הקדישה לריבונו של עולם, על הזכות להגיע לגיל מופלג".
הנכד ממשיך: "סבתא מקפידה כל חייה על אורח החיים היהודי, הדתי. מסירות הנפש שלה לקיום המצוות הביאה לכך שבגיל 99, כשהממלכה המאוחדת הייתה בסגר מוחלט בגלל הקורונה, סבתא ניקתה לבדה את ביתה והכשירה אותו לפסח! כן, חודשים ספורים לפני יום הולדת 100. בראש השנה, בזמן המגפה, רב בית הכנסת הגיע במיוחד לביתה כדי להשמיע לה את תקיעות השופר".
הוא מספר שישב בשבוע שעבר במסיבת יום ההולדת עם בני הדודים שלו, מנסה לפצח מה הסוד שלה. איך מגיעים לגיל כזה, במצב כזה. הנה שתי התשובות שנתנו בני המשפחה:
"דבר ראשון, היא מתעניינת בהכל. למשל, כשבן דוד שלי, כלכלן, בא לבקר, היא מתעניינת במה שהוא עושה ברמה שהוא לא רגיל להסביר. הוא מוצא את עצמו מדבר במושגים כלכליים מורכבים לאישה שמאזינה בקשב רב וצוברת ידע, כל הזמן.
ושנית, היא לא מתעכבת על הנקודות הכבדות והקשות של החיים. זה לא שהיא לא עצובה כשקורה משהו, או לא זוכרת, היא פשוט לא תיתן לזה להעציב אותה יותר מדי, היא לא תשקע בזה, היא תמשיך הלאה".
כלת יום ההולדת עצמאית באופן יוצא דופן, ורק אחרי גיל 100 הסכימה שעוזרת תיכנס לגור בביתה. כשהיא נולדה היו בישראל כ־84 אלף יהודים בלבד. היא תמיד תמכה בישראל, אבל מאז 7.10 זה התחזק עוד יותר. היא מתפללת באופן קבוע על החטופים, עם שמותיהם ותמונותיהם, וגם בנאום שלה דיברה על הארץ: "אני אוהבת את ישראל לא רק כי המשפחה שלי שם. זה עמוק יותר. היא החיים שלנו. היא שם בשבילנו. על כולנו לחזק אותה".
3
לא ייאמן שאת פרשת השבוע הזאת קוראים בחופש הגדול. יש כל כך הרבה מה ללמוד ממנה בכיתות. פרשת "ואתחנן" היא המשך הצוואה של משה. בדברי הפרידה שלו מופיעה פרשיית "שמע ישראל" המפורסמת, הוא חוזר על עשרת הדיברות, נפרד מהעם בהרבה מסרים חינוכיים, והוא גם מתחנן.
הפרשה קרויה על שם התחנונים שלו להיכנס לארץ ישראל. אבל הוא לא זוכה להיכנס לארץ הקודש, אלא רק לראות אותה מרחוק.
ואולי בעצם זה סמלי, לקרוא את הפרשה בשבוע שבו מיליוני ישראלים בשיא החופש, ובשיא הטיולים ברחבי הארץ. בפרט השנה, יש משמעות לכל הזמנת צימר שלנו בצפון, יש חשיבות לכל רכישה בבית עסק בדרום.
"ואתחנן", אומר משה רבנו, ואנחנו זוכים להגשים את החלום שלו, ואולי לא תמיד זוכרים כמה גדולה הזכות.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי
"ט"ו באב הוא לא רק 'יום האהבה' ביהדות, שמזוהה עם שמחה, זוגיות וחתונות כבר מימי התלמוד. החל מט"ו באב, נוהגים להתחיל ולברך: 'כתיבה וחתימה טובה'. זה יום שמזכיר שיש עוד שבועיים עד לחודש אלול, חודש וחצי לראש השנה ולתחילת השנה החדשה" (הרב מנחם ברוד על ט"ו באב, שחל בשבת)
שיעור לפרשת ואתחנן תשפ"ה
פודקאסט פרשת השבוע באנגלית:
