ניסיון לסכם חג היסטורי: טור לפרשת בראשית תשפ"ה

1.

"מה היה הרגע שתיקחו איתכם מהחגים?". כך שאלתי השבוע ברשתות החברתיות, וממאות התגובות שלכם אני יכולה להוציא חוברת שלמה, שעדיין הולכת ונכתבת. ממש כשהטור הזה יורד לדפוס, קיבלתי הודעה מרגשת ממישהי שיצאה מהר הרצל. היא תיארה את ההלוויה של סרן דניאל פרץ, שבה מתן אנגרסט שיצא מהשבי יומיים קודם לכן, הספיד את מפקדו הנערץ שגופתו שבה מעזה. תקראו את המשפט הזה שוב ותבינו באילו זמנים אנחנו חיים. 

על רגעי האיחוד של משפחות החטופים כתבו הרבה השבוע. על אביו הנכה של בר קופרשטיין שקם על רגליו לכבוד בנו, על רום ברסלבסקי שסירב להפצרות המחבלים להתאסלם ואמר להם "אני יהודי חזק", על עוד ועוד סיפורים של עוצמה ונחישות, של אור שיצא מתוך חושך המנהרות. אולי צריך לשמור בצנצנת את כל הסרטונים והסיפורים, לחלק לעצמנו לאורך זמן. זה כאילו ליהקו לריאליטי הנורא הזה ישראלים "רגילים", והחליטו להוכיח לנו מה יוצא מאיתנו במצבי משבר. מי אנחנו באמת. 

2.

הנה ניסיון להנציח קצת מהחג ההיסטורי שעבר על העם היהודי, בארץ ובעולם. זו לא גוזמה. היו כאן אירועים שנגעו בנצח. הודיה גרינברגר חזרה מההקפות השניות שנערכו במוצאי שמחת תורה באתר הנובה. זה כל כך לא מובן מאליו שהמקום הזה לא הופך רק לאיזה אושוויץ ישראלי, חלילה, אלא לאתר שבאים אליו גם כדי להתמלא בכוחות. "נסענו על הכביש שיש בו את כל תמונות המכוניות השרופות, כביש 232, ונתקענו בפקק ארוך בדרך לנובה. בדרך כלל פקק זה מבאס, אבל זה היה מפעים. נסענו כשעה שלמה מבארי ועד לחנייה, ולאורך כל הכביש, אנשים חונים בצד והולכים לשיר, לרקוד, לשמוח. היינו אלפים אלפים, הרבה יותר ממה שהיו שם באותו יום שמחת תורה. לראות את הכביש מלא אנשים שמתחבקים והולכים בנחת עם ספרי תורה, במקום לברוח ממחבלים, זה היה נפלא".

יש משפחות שכולות שעשו את החג בבסיסים ובאזורים שבהם נפלו הבנים. מיכל מורגנשטרן, למשל, כתבה לי מההקפות במוצב פגה, שסמוך לגבול עם עזה. ההורים של דקל סוויסה, המפקד שנפל שם בשמחת תורה, הובילו את האירוע. חג, היא כתבה לי משם, זה מלשון לחוג, להסתובב. אבל פרשנינו אומרים שזה לא סיבוב באותו מעגל. זו ספירלה. בכל חג אנחנו עולים קומה בכל פעם, עולים ומתעלים. עושים עוד סיבוב כלפי מעלה. הרגשנו את זה במיוחד בחג הזה, כתבה מיכל, אנחנו במקום אחר.

והנה עוד כמה תופעות: המסורת של מנייני תפילה בחגים, בקיבוצים ובמושבים לא-דתיים, חזרה בחודש תשרי, והמספרים גדלו. שורדי הנובה ערכו הקפות ענקיות בירושלים עם ספר תורה שכתבו לזכר חבריהם שנרצחו. וברחובות הערים – מקריית שמונה דרך תל אביב ואופקים – נערכו חגיגות שכמותן לא היו, בכמות ובאיכות. אם אתם שומעים כעת לראשונה על האירועים האלה, אם הייתם רוצים להשתתף בהם, תבדקו מי מספר לכם את הסיפור. 

3.

רבים סיפרו על החג המיוחד בעיר שדרות, על אלפים שהגיעו לחגוג דווקא בתחנת המשטרה. רינת שלומוב שלחה תמונה של אימהות ותינוקות, שמלמדת, במלאת שנתיים, משהו חשוב על העורף: "אני רוצה לומר משהו על תושבי העוטף, על יולדות, על משפחות המילואים, על מיליוני אנשים 'רגילים' שהפגינו כוחות חיים ואמונה. בבניין שלנו, ברחוב יהושע בן נון, יש בסך הכול תשע קומות, הרכב מגוון של עם ישראל. אבל משמחת תורה של השנה שעברה ועד השנה – היו 17 לידות בבניין אחד! 17 תינוקות חדשים פה בעיר שדרות, ואם נוסיף את התינוקות שנולדו מאז תחילת המלחמה, כולל בזמן הפינוי למלונות, המספר יעלה ל-20. אנחנו מרגישים צורך לשתף את עם ישראל גם בשפע הזה, בנס הזה, בבחירה הזו בחיים. רק לחשוב על חודש תשרי לפני שנתיים, על המחבלים הארורים שהסתובבו מתחת לבניין שלנו במשך שעות. עם ישראל חי, במובן הפשוט של המילה". 

לפעמים שואלים מה תהיה התגובה של ישראל. התגובה היא לא רק צבאית או דיפלומטית. התגובה של ישראל היא גם בניין אחד בשדרות, שהשנה נולדו בו רוני ציון, סופיה, אורי ישראל, לביא, אגם, רני, דניאל, יהל, ליבי, שייה, מיכאל, אמונה, אביה, אביגיל, נטע רחל, קשת וזיו.

4.

ואז הגיע מייל עצוב, מגרושה בת 40. "כולם מדברים על אחדות. איך כולנו רקמה אנושית אחת, ואיך לכולנו אכפת מחטופים שאנחנו בכלל לא מכירים. 'לא משאירים אף אחד מאחור'. ובכן, שימו לב שאתם באמת לא משאירים אף אחד מאחור. יחד עם השמחה שלי על החדשות, גם השנה עברתי את החג לבד, בישלתי לעצמי, עשיתי לעצמי קידוש, אכלתי לבד. זה נפלא שאנחנו מתרגשים מחטופים שחוזרים מעזה, אבל בואו נפנה קצת רגישות לשכנים שלנו, לאנשים בסביבה הקרובה". 

אוי, היא צודקת. כמו שאת הסיפורים העוצמתיים צריך לשמור בצנצנת ולפזר לאורך השנה, אולי גם את הרגישות המקסימלית הזו שלנו לזולת צריך להפנות כעת לכל עבר. לא לכבות אותה כעת, אלא להיפך. לחשוב איפה צריכים את האכפתיות והאהבה הזו, לנשמות שמעולם לא פגשנו. הלוואי שכבר בשבת הזו היא תוזמן לשכנים שלה. 

ואחרי כל החגים, שבת חשובה לפנינו:

• מייד אחרי שמחת תורה נפתח מחזור הלימוד הבסיסי ביותר ביהדות. בכל העולם היהודי אנחנו מתחילים כעת את התורה, מבראשית. כל אחד ואחת מוזמנים להצטרף ללימוד התורה השנתי של הפרשה, מההתחלה.
• לשבת הזו קוראים "שבת בראשית" והמילים המוכרות מהגן נשמעות שוב בכל בתי הכנסת בעולם בשבת בבוקר: בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ... זוהי תזכורת: העולם נברא, יש לו תכלית, הכאוס לא שולט בו, והאור ינצח לבסוף את החושך.
• בפרשה מופיעה מצווה אחת בלבד: "פרו ורבו". המצווה להביא לעולם ילדים ולהמשיך את האנושות. גם בבניין אחד בשדרות יקראו השבוע את הפרשה הזו... 
• הפרשה גם מתארת גם את החטא הראשון, את הגירוש מגן עדן ואחריו גם את הרצח הראשון. התורה מתארת בכנות את המורכבות ביצירה הזו ששמה אדם, שנברא בצלם אלוקים.
• ובסוף הפרשה, אחרי בריאת העולם, מופיעה שחיתות מוסרית ואלימות. אלוקים מבקש להשמיד את הרוע ובשבוע הבא המסע ימשיך, עם תיבת נח. 

שבת שלום. 

הסטטוס היהודי:

"תודה, פשוט תודה. הרגשתי כל כך הרבה אהבה בשנתיים האחרונות, בכל הסיפור הנורא הזה. הלוואי ונזכה כולנו, כל עם ישראל, להתחבר ככה אחד לשני מתוך שמחה" (ג'ולי קופרשטיין, במסיבת העיתונאים אחרי חזרת בנה, בר, מהשבי)

השיעור השבועי לפרשת בראשית תשפ"ו