1.
מהי מילת השנה, ומה היא אומרת עלינו? עם סיכומה של השנה האזרחית, בין כל הדירוגים והמצעדים, כדאי להתעכב על מילות השנה של האתרים המובילים בתחום. ביחד, הן מספרות סיפור מטריד.
מילון אוקספורד בחר במילה rage bait, כלומר – פיתיון זעם. זה מונח שמתייחס לתוכן מקוון שנוצר במטרה לעורר כעס או זעזוע, וכך להשיג חשיפה גבוהה ברשתות החברתיות. אתם אולי לא מכירים את המושג, אבל מכירים היטב את הפיתיונות האלה. הם מעצבים את השיח האלים, האגרסיבי, המקוטב. המטרה היא להרגיז אותנו, להטריף אותנו, לסכסך בינינו, לפעמים בהשפעת בוטים זרים ולפעמים סתם כדי לקבל קליקים.
מילון וובסטר בחר במילה slop. מקור הביטוי הוא "פסולת חזירים" (pig slop). המונח מתייחס לתוכן דיגיטלי באיכות נמוכה, שנוצר בקלות על ידי בינה מלאכותית. הכוונה היא לתוכן ירוד, אפילו מזויף, שמציף את הרשתות.
אתר מוביל אחר בתחום הלשון, dictionary.com, בחר במילה "6-7", סיקס סבן, כמילה מסכמת לשנת 2025. אולי זה סמלי שאין פה שום מילה, רק מספר. ואם אתם לא יודעים מה זה, זה בסדר גמור. כל ניסיון להסביר יהיה קצת מגושם. זה סלנג פופולרי וחסר פשר של דור הטיקטוק. רצף המספרים שש ושבע הפך לקריאה שמעוררת הרבה אנרגיה והתלהבות, עם תנועת ידיים שמלווה את ההכרזה.
מילון קולינס בחר במילה אחרת לסיכום השנה – Vibe coding, קידוד לפי ווייב, לפי תחושה. כאן ההקשר דווקא חיובי, פורץ דרך: הכוונה היא לפיתוח תוכנה או אפליקציות באמצעות שפה טבעית, בלי צורך בכתיבת קוד ידנית ומתישה. אתה פשוט כותב למחשב מה לעשות, בשפה פשוטה, בלי ללמוד שום שפת תכנות.
ומילון קיימברידג' בחר במילה פארא-סוציאלי. המונח מתאר קשר חד-צדדי שבו אדם מרגיש קרבה עמוקה לדמות מפורסמת, או אפילו לצ'אטבוט, למרות שהם לא נפגשו מעולם ולמרות שכאמור, אולי הצד השני בכלל לא קיים במציאות. מדובר על מערכות יחסים של ממש עם בינה מלאכותית, והמילה נבחרה כדי לסמן את הטשטוש שנוצר בין קשרים אנושיים לקשרים דיגיטליים.
טוב, לא צריך AI כדי להבין את המגמה. כל המילים האלה אומרות אותו דבר: העולם הופך רעשני, טכני, מנותק, מלאכותי. אם זה הכיוון, מה תהיה המילה של 2026? מי בכלל יבחר אותה, או יתעניין בה?
אבל אולי גם כאן יש לנו תפקיד. אלה אולי המילים של השנה הלועזית שמסתיימת בדצמבר, אבל מילת השנה של האקדמיה ללשון עברית לשנת תשפ"ה הייתה - "חטופים", ברוב גדול. לצידה נבחרו מילים כמו "גבורה", "אחריות" ו"בית". מילים של ערבות הדדית וסולידריות יהודית. מה תהיה מילת השנה של ישראל בשנה העברית הבאה? בין כל הפסולת הדיגיטלית ופיתיונות הזעם, יש לנו גם אתגר, וגם בשורה.
2.
"אני לא מודאג", אמר לי לאחרונה פיל רוזן. הוא עורך דין יהודי-אמריקאי, איש עסקים, מבכירי פרויקט "תגלית", ולאחרונה נבחר לראש האגף האמריקאי של הקונגרס היהודי העולמי. הוא מכיר היטב את ישראל, מכיר היטב את ארצות הברית, ודווקא מתמלא אופטימיות לגבינו.
"אני לא מודאג, כי יש לישראל את הנוער הכי טוב בעולם. הרי צריך להסתכל על הדור הצעיר כדי לראות את העתיד. אז בואו נסתכל על המודלים של הנוער המערבי – גרטה טונברג, למשל. צעירה עם עולם ערכים מבולבל שהפכה לסמל, בלי להבין שום דבר, לא באקלים ולא בטרור. תומכת חמאס עם טיעונים מביכים. זה סמל? תסתכלי על הסטודנטים בקמפוסים שהפגינו בעד חמאס. ילדים אבודים, מנותקים, שלא יודעים מימינם ומשמאלם. צועקים 'אפרטהייד' ו'אינתיפאדה', בלי לדעת מה זה בכלל. בלי חינוך בסיסי של טוב ורע. ולעומתם, תביטי בדור הצעיר שלנו. קודם כל - בהירות מוסרית. כמה זה נדיר כיום בעידן הפרוגרסיבי. אבל אצל הצעירים הישראלים, והיהודים בכלל, יש גם חוסן, רוח, חיבור לשורשים, אחדות, יצירתיות, ובעיקר – שמחה. זה דור שמח. אני שומע את הפלייליסט בישראל, אני רואה את הצעירים, את הסליחות בכותל, את ההתמודדות עם המשבר, וזה ממלא בתקווה".
השבוע ראיתי עד כמה הוא צודק. יום ראשון בערב, תיאטרון "יונייטד פאלאס" בשדרות ברודווי שבמנהטן, ניו יורק. ישי ריבו הופיע שם פעמיים, בכל ערב מול שלושת אלפים צעירים. והכול – סולד אאוט. הנוער היהודי-אמריקאי עף עליו. בעידן ה-AI והמילים המלאכותיות, הם רוצים לרקוד שעות עם המילים העתיקות-חדשות שלו. לשיר איתו את "סיבת הסיבות, עילת העילות" ו"הנה ימים באים", וגם "אני שייך לעם". דיברתי איתם. הם מדברים בעיניים נוצצות על עלייה, על עשייה פרו-ישראלית בקמפוסים, על זהות יהודית שמתעוררת.
הכוכב הגדול היה מתן אנגרסט. איפה גרטה ואיפה הוא. ריבו שאל אותו איזה שיר הוא רוצה שיקדיש לו. נזכיר: סמ"ר אנגרסט היה נהג טנק שנחטף מהטנק שלו בנחל עוז ב-7.10. שלושת חבריו לטנק נהרגו. הוא עבר לינץ', כשהוא מחוסר הכרה, ונחטף לעזה. שם עבר שנתיים רצופות של חקירות, התעללויות, בידוד. הוא ביקש מהחוטפים תפילין, סידור ותנ"ך. הם נענו לבקשה, ומתן התחבר שם מאוד לזהותו. והנה הגיבור הזה עומד השבוע על הבמה עם ריבו, מול אלפי צעירים אמריקאים. אז מה הוא רוצה לשיר? "תוכו רצוף אהבה", ביקש מתן, מכל השירים של ריבו. שיר על אהבה לאלוקים, ועל האהבה שלו אלינו. מדהיםזה מה שהוא מרגיש. ריבו התחיל, ומתן הצטרף אליו לקול התשואות. "ביתו צפוף לרווחה, ממציא לנו מחילה, לא רק בשעת הנעילה, לך דומייה תהילה".
הרבה הצגות ומופעים הוצגו עד היום בברודווי. השבוע היו שם, כמו ששר ריבו, "דיבורים של אמת, המשביעים את הלב".
3.
ולסיום, עדכון:
* פרשת השבוע היא פרשת ויגש, הפרשה ה-11 מתוך 12 בספר בראשית. אנחנו מתקרבים לסיומו של הספר הראשון בתורה.
* הפרשה נחשבת למרגשת במיוחד: אחרי 22 שנים של ניתוק, יוסף ואחיו נפגשים, מתאחדים ומתפייסים. המשפחה הראשונה בעם ישראל מצליחה לתקן ולפתור את המשבר הקשה שעברה. פרשנינו מסבירים שיוסף חיכה כל כך הרבה זמן כדי שהאחים, שמכרו אותו, יתקנו את מעשיהם וישפרו את דרכם, כך שהפיוס יהיה אמיתי.
* ביום שלישי הקרוב - צום עשרה בטבת, היום שבו התחיל המצור על חומות ירושלים, לפני החורבן. בדורנו, זהו גם "יום הקדיש הכללי" על כל מי שנרצח בשואה ויום פטירתו אינו ידוע.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי:
"החיים שלי ניצלו בילדותי, בתקופת שואה, שלוש פעמים. כנער צעיר הגעתי למסקנה שאם ניצלתי ממוות שלוש פעמים, זה אומר שאלוקים צריך אותי, שיש לי תפקיד בעולם. זה מה שניסיתי לחנך אליו – שכולנו נחיה חיים שראוי ושווה לחיות אותם, שיש לנו שליחות" (הרב חיים דרוקמן, שהשבוע צויינו שלוש שנים לפטירתו)
