לקח לי כמה שניות לקלוט ליד מי אני עומדת. הייתי הלילה בעזרת הנשים במרפסת של הכותל המערבי, צופה על ההמונים שבאו לסליחות, ולידי – נועה ארגמני, שחולצה מהשבי בעזה ב"מבצע ארנון", וזיו עבוד, שניצלה מהמיגונית בנובה, והתחתנה בשבוע שעבר עם אליה כהן, שחזר גם הוא מהשבי.
שתיהן היו שקועות באמירת הסליחות, ולא היה לי נעים להפריע להן. הסתכלתי לעזרת הגברים, ושם – רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ' מוביל את המעמד, כשסביבו אליה כהן, עומר שם טוב, איתי רגב ובר קופרשטיין. כולם היו במנהרות חמאס, וכולם עכשיו כאן, מחזיקים ביד סידורים ואומרים סליחות בהתרגשות. "עננו", "אדון הסליחות", כל מילה קיבלה משמעות נוספת.
ואז החזן זעק: "אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, פְּדֵנוּ מִידֵי כָל אוֹיְבֵינוּ!", ואני הסתכלתי עליהם, אחרי הפידיון שלהם מידי אויבינו.
חשבתי לעצמי שזה המסר מהמעמד המרגש הזה. שלפעמים פשוט רואים בעיניים תפילות מתגשמות. נזכרתי בכל התפילות הגדולות שנערכו עבורם, כאן ובכל העולם, עם השמות שלהם שהוקראו בדמעות.
אבל זה לא הסוף. סולי אליאב, מנכ"ל הקרן למורשת הכותל, בדיוק עבר לידינו והראה לי בסידור את המילים שאומרים בהמשך:
"אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, קָרֵב לָנוּ קֵץ הַגְּאֻלָּה! אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, קָרֵב לָנוּ יוֹם הַיְשׁוּעָה!".
והוא הסביר: "זה היעד. גאולה, ישועה. אני מרגיש שכולנו צריכים לחלום יותר בגדול. תסתכלי מסביב, חמישים אלף איש כאן, רובם בני נוער. והם ממלאים את בתי הכנסת בכל הארץ. עם ישראל חטף מכה, משלם מחירים כבדים, וגם - עולה קומה. חוזר לעצמו. אז אנחנו מודים, מתרגשים, אבל לא מסתפקים בזה. צריך לחלום בגדול, הכי גדול. צריך להאמין, לשאוף, להתפלל, לפעול. שנזכה לראות ככה את כל התפילות שלנו מתגשמות".
