הפרשה היא התיקון לחטא העגל, והתשובה שלנו לאירועים מסוג אלו. היא נפתחת בהוכחה שאפשר להתקהל גם סביב דברים חיוביים, סביב משה רבנו והתורה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אתם".
בהתקהלות יש איזכור קצר של השבת: שישה ימים צריך לעשות מלאכה, לבנות את המשכן ואת העולם כולו, אבל אפילו מלאכה חשובה כמו מלאכת המשכן צריכה להפסיק פעם בשבוע, כשהשבת מגיעה. שישה ימים אנחנו כובשים את המרחב, ויום אחד מרפים.
הסמיכות הזאת רומזת לנו על הקשר העמוק והנצחי, עד היום, בין המשכן לבין השבת.
רוב הפרשה מוקדשת להקמת המשכן, כלומר לבניית המרכז הרוחני של העם, במהלך המסע במדבר. כל מסע צריך "לב" כזה, משכן, שנותן מטרה וכוח.
עבודת המשכן היא הפעם הראשונה שבה אנחנו עושים, פועלים, מרכיבים. עד עתה אלוקים קרע לנו את הים ונתן לנו את התורה והוריד לנו מן מהשמיים. אבל כשבני ישראל מתחילים סוף סוף לעשות דברים בעצמם, הם הופכים הרבה יותר אקטיביים ואכפתיים.
ועוד בפרשה: פרשנינו מסבירים שבניית המשכן מזכירה שצריך לתעל את היופי, האומנות והאסתטיקה בחיים לכיוון חיובי, קדוש ומרומם. הרבה אנרגיה יצירתית הושקעה במשכן, בכלים, בבדים, בצבעים ובחומרים. התורה לא מתעלמת מהעולם הזה ומהיופי שלו. היא מנסה לנצל אותם למטרות רוחניות, שיעוררו את הלב לדברים טובים.
אחד הפעלים שמופיע בפרשה הכי הרבה הוא - "ויעש". יש דגש רב על עשייה, על אקטיביות. עם ישראל יצא ממצרים אבל הוא לא מקבל חופשה במדבר, אלא משימה מלאת אחריות. הפעלתנות הזו היא מסר לדורות, לחיות בעולם הזה מתוך רצון לעשות ולפעול, כל הזמן.
פרשת ויקהל
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.