פרשת וירא היא הפרשה הרביעית בתורה, אחרי פרשות בראשית, נח ולך-לך.
אין בפרשה מצוות מעשיות. מתוך תרי"ג (613) המצוות – אפס מצוות מופיעות בה.
למרות זאת, היא נחשבת לפרשה מכוננת שמתארת את חייהם של אברהם אבינו ושרה אמנו. הפרשה פותחת בהכנסת האורחים החמה של אברהם אבינו לאוהל שלו, שיעור בחסד שמעצב את חיינו עד היום.
בהמשך הפרשה: לידת יצחק ועקידת יצחק. יצחק קרוי על שם הצחוק, על שם השמחה של אברהם אבינו ושרה אמנו כשנולד להם ילד בגיל מבוגר, אירוע שעורר שמחה ואמונה רבה בעולם.
״וירץ לקראתם… וימהר אברהם…״ אברהם מלמד אותנו לעשות דברים בהתלהבות, באהבה, בזריזות: השאלה היא לא רק מה אתה עושה, אלא איך אתה עושה.
הפרשה מספרת על לידת יצחק, שבו תלויה ההמשכיות של עם ישראל כולו. יצחק קרוי על שם הצחוק, על שם השמחה של אברהם אבינו ושרה אמנו כשנולד להם ילד בגיל מבוגר, אירוע שעורר שמחה ואמונה רבה בעולם.
הפרשה מתארת כיצד נחרבה העיר סדום, עיר שבה הטוב והרע התחלפו עד שלא הייתה לה זכות קיום- האנטיתזה לחסד האינסופי של אברהם - בית של נתינה מול מקום של לקיחה, רציחה, אלימות, אגואיזם, רכושנות.
"קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק" עקידת יצחק היא סיפור מכונן על הקרבה שמסתיים במילים הנצחיות ״אל תשלח ידך אל הנער״. אברהם עקד את האינטרס שלו ובכך נתן לנו כוח לדורות. אנחנו מזכירים את עקידת יצחק כל הזמן בסידור התפילה, אנחנו שואבים ממנו כוחות – אבל אלוקים מסמן קו אדום: ביהדות אין קורבנות אדם.
ההפטרה שקוראים אחרי פרשת וירא היא מתוך ספר מלכים. היא מספרת על הכנסת האורחים של האישה השונמית, שזכתה לברכת הנביא אלישע – בן שייוולד לה בשנה הבאה. כמו בפרשה, גם כאן הכנסת אורחים מובילה לברכה ולחיים חדשים.
פרשת וירא
בראשית יח, א - כב, כד
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.