הפרשה עוסקת בסיפור המפורסם של חטא העגל. עם ישראל ממתין למשה רבנו למרגלות הר סיני, אבל אחרי כארבעים יום הוא מאבד את סבלנותו. במקום להמתין ללוחות הברית האמיתיים, הם ממהרים להכין תחליף מיידי – עגל הזהב. השורש של חטא העגל הוא אותו קוצר רוח, אותו רצון לקבל הכל כאן ועכשיו. לפעמים קוצר רוח הוא הרסני.
תגובתו של משה רבנו חריפה וחד משמעית: הוא יורד מן ההר, רואה את העגל ואת הריקודים סביבו, ושובר את לוחות הברית. לפעמים צריך לזעזע, לעשות משהו קיצוני ונחרץ כדי לעצור הידרדרות.
אבל אולי הנושא המרכזי בפרשה הוא דווקא הפיוס שאחרי חטא העגל. משה רבנו עולה שוב להר סיני, מתחנן ומתפלל על העם, וזוכה למחילה. אלוקים נותן לנו הזדמנות נוספת ומשה רבנו יורד עם לוחות שניים ביום הכיפורים, שהפך מאז ליום של כפרה והתחלה מחדש. פרשננו מסבירים שבהר סיני קיבלנו את התורה, ובחטא העגל – את התשובה והכפרה.
בשיא מעמד הסליחה והכפרה, מופיעות בפרשה לראשונה י"ג מידות של רחמים (״ה' ה', אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת…״). אלו מילים שאנחנו חוזרים עליהן פעמים רבות מאז, בסליחות ובתפילות הימים הנוראים. אלוקים מעניק לנו מעין קוד סודי לכספת הסליחה, ומבקש שנאמר את י"ג מידות הרחמים גם בעתיד, לא רק אחרי חטא העגל.
מאז אותו היום, עם ישראל נושא עמו במדבר גם את הלוחות וגם את שברי הלוחות. זו תזכורת חשובה: אנחנו נושאים איתנו תמיד את המזכרת, הצלקת, של חטא העגל, שלא נשכח.
פרשת כי תשא
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.