פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בספר שמות. הספר שהחל במצב קשה וכואב, בשיעבוד שלנו במצרים, מסתיים בצורה חגיגת ושמחה - בהקמת המשכן, המרכז הרוחני של עם ישראל במהלך המסע במדבר.
מאז תחילת ספר שמות קיבלנו מתנות לרוב: אלוקים הוציא אותנו ממצרים, קרע לנו את הים, נתן לנו את התורה וגם סיפק אוכל ומים לאורך המסע. כמה שפע הורעף עלינו. אבל פרשת פקודי מוקדשת למשהו אחר. לא מתנות ניתנות לעם, אלא אחריות: בניית המשכן.
התורה מקדישה כ-30 פסוקים לבריאת העולם, וכ-400 פסוקים לבניית המשכן על ידי העם במדבר. פרשנינו מסבירים כי המוקד של התורה אינו בריאת העולם על ידי אלוקים, אלא מה האדם עושה בעולם הזה, ואיך הוא ממלא את שליחותו.
הפסוק האחרון בפרשה, הפסוק שמסכם את מסעות העם במדבר, נחתם כך: "לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם". ורש"י כותב על כך: "מקום חנייתם - אף הוא קרוי מסע". זה מסר אדיר לחיים: הזמן שבו בני ישראל הלכו קדימה הוא כמובן מסע, אבל גם החניות, אותם זמנים שבהם אלוקים אמר להם לעצור ולעמוד במקום – גם זמני ההמתנה האלה הם חלק מהמסע.
כמו שמכריזים בבתי הכנסת עם סיום קריאתו של ספר, נאמר גם כאן: חזק, חזק ונתחזק.
פרשת פקודי
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.