איך הייתם מגדירים את היחסים בעם שלנו, במילה אחת? לתורה יש תשובה נחרצת, וגם מרגשת. בשבת בבוקר ייקראו בכל בתי הכנסת בעולם את פרשת "כי תצא".
זו הפרשה שיש בה הכי הרבה מצוות בתורה: 74 מתוך 613 (תרי"ג). יותר מעשרה אחוזים. יש בה מצוות שעוסקות במשפחה, בכלכלה, במלחמה, בחקלאות ועוד ועוד. מהמצווה ללבוש ציצית ועד למצווה להקים מעקה בטיחות על הגג, שלא ייפלו חלילה.
ובתוך כל רצף ההוראות הזה, איך התורה מתארת את הקשר בינינו? כשצריך להלוות כסף, או להתדיין מול שופטים, או לבנות בית חדש, מי אנחנו, בני כל הצדדים בסיפור? אזרחים? תושבים? בני אותו עם? ובכן, התורה בוחרת שוב ושוב במילה אחת – אָחִיךָ.
בשלל אירועים ומצבים, האיש שמולך נשאר 'אָחִיךָ': "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ... וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ... וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ... לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ...".
אנחנו אחים. זה הבסיס. זו תפיסת עולם. זו תזכורת חשובה שקיבלנו בפרשה עוד לפני שנכנסנו לארץ, ואחר כך כשהתבססנו כאן, ולאורך כל שנות הגלות, בכל הקהילות היהודיות.
בואו ננסה לתרגל את זה קצת. היהודי הזה שמולך אולי מוגדר הבוס שלך, או הפוליטיקאי שאתה לא מצביע לו, או אולי הפקיד, המלצר, העני, העשיר או השכן. יש לנו הרבה מערכות יחסים עם הרבה אנשים, אבל המילה המנחה, מתחת לכל זה, היא אָחִיךָ.
שבת שלום.
