איזה שיר בחר מתן אנגרסט?

"אני לא מודאג", אמר לי בימים האחרונים עו"ד פיל רוזן, שנבחר כעת לראש האגף האמריקאי של הקונגרס היהודי העולמי. הוא מכיר היטב את ישראל, מכיר היטב את ארצות הברית, ודווקא מתמלא אופטימיות לגבינו.

"אני לא מודאג, כי יש לישראל את הנוער הכי טוב בעולם. הרי צריך להסתכל על הדור הצעיר כדי לראות את העתיד. אז בואו נסתכל על המודלים של הנוער המערבי – גרטה טונברג, למשל. צעירה עם עולם ערכים מבולבל שהפכה לסמל, בלי להבין שום דבר, לא באקלים ולא בטרור. תומכת חמאס עם טיעונים מביכים. זה סמל? תסתכלי על הסטודנטים בקמפוסים שהפגינו בעד חמאס. ילדים אבודים, מנותקים, שלא יודעים מימינם ומשמאלם. צועקים 'אפרטהייד' ו'אינתיפאדה', בלי לדעת מה זה בכלל. בלי חינוך בסיסי של טוב ורע. ולעומתם, תביטי בדור הצעיר שלנו. קודם כל - בהירות מוסרית. כמה זה נדיר כיום בעידן הפרוגרסיבי. אבל אצל הצעירים הישראלים, והיהודים בכלל, יש גם חוסן, רוח, חיבור לשורשים, אחדות, יצירתיות, ובעיקר – שמחה. זה דור שמח. אני שומע את הפלייליסט בישראל, אני רואה את הצעירים, את הסליחות בכותל, את ההתמודדות עם המשבר, וזה ממלא בתקווה".

השבוע ראיתי עד כמה הוא צודק. יום ראשון בערב, תיאטרון "יונייטד פאלאס" בשדרות ברודווי שבמנהטן, ניו יורק. *ישי ריבו* הופיע שם פעמיים, בכל ערב מול שלושת אלפים צעירים. והכול – סולד אאוט. הנוער היהודי-אמריקאי עף עליו. בעידן ה-AI והמילים המלאכותיות, הם רוצים לרקוד שעות עם המילים העתיקות-חדשות שלו. לשיר איתו את "סיבת הסיבות, עילת העילות" ו"הנה ימים באים", וגם "אני שייך לעם".

זכיתי לדבר על הבמה, וגם לדבר עם הצעירים האלה. הם מדברים בעיניים נוצצות על עלייה, על עשייה פרו-ישראלית בקמפוסים, על זהות יהודית שמתעוררת.

הכוכב הגדול היה מתן אנגרסט. איפה גרטה ואיפה הוא. ריבו שאל אותו איזה שיר הוא רוצה שיקדיש לו. נזכיר: סמ"ר אנגרסט היה נהג טנק שנחטף מהטנק שלו בנחל עוז ב-7.10. שלושת חבריו לטנק נהרגו. הוא עבר לינץ', כשהוא מחוסר הכרה, ונחטף לעזה. שם עבר שנתיים רצופות של חקירות, התעללויות, בידוד. הוא ביקש מהחוטפים תפילין, סידור ותנ"ך. הם נענו לבקשה, ומתן התחבר שם מאוד לזהותו. והנה הגיבור הזה עומד השבוע על הבמה עם ריבו, מול אלפי צעירים אמריקאים. אז מה הוא רוצה לשיר?

"תוכו רצוף אהבה", ביקש מתן, מכל השירים של ריבו. שיר על אהבה לאלוקים, ועל האהבה שלו אלינו. מדהים, זה מה שהוא מרגיש. ריבו התחיל, ומתן הצטרף אליו לקול התשואות. "ביתו צפוף לרווחה, ממציא לנו מחילה, לא רק בשעת הנעילה, לך דומייה תהילה".

הרבה הצגות ומופעים הוצגו עד היום בברודווי. השבוע היו שם, כמו ששר ריבו, "דיבורים של אמת, המשביעים את הלב".

שבת שלום.