שמונה שנים לפטירת חני וינרוט ז"ל, סופרת ומרצה, שהייתה השראה עבור רבים בהתמודדותה עם מחלתה.
הנה רק קטע אחד, קצר וחכם, שחני כתבה. בתקופה הנוכחית הוא חשוב במיוחד:
"גיליתי תופעה שהדהימה אותי. בכל פעם שמישהו משתף אותי בבשורה קשה, במשך רוב השיחה הוא רק מתאר איך הגיבו והשתתפו מי שסביבו.
אנשים אומרים: 'הרופא היה כל כך לא רגיש, התפוצצתי מהיחס שלו', או 'את לא מאמינה איך בעלי עוזר לי וכמה הוא מסור במשבר הזה'.
אדם מספר לך שהכול בחייו מתמוטט, ובאותה נשימה מה שחשוב לו זה החוויה האנושית, הנאמנות, החברות, האמפתיה. האם זו בריחה מהמציאות? ממש לא. זה מה שמעניין אנשים.
אפילו בספר איוב, שנחשב בתנ"ך לאדם שהתמודד עם צרות רבות וקשות, אפשר לראות כמה חשוב לו מה אומרים החברים שלו.
רוב האנשים, חמש דקות אחרי שנפלו עליהם השמיים, מה שיקבע את החוויה שלהם, מה שיגדיר אותה כנוראה פחות או נוראה יותר, זה ההתנהגות של מי שאיתם בחדר באותם רגעים. התגובה שלנו חשובה. יחסי אנוש – הם פיקוח נפש".
קחו איתכם את התובנה הזו היום ושימו לב איך אתם מגיבים. ויהי רצון שנגיב רק לבשורות טובות.
לזכרה.
